בסוף השבוע דיברנו עם הבן הגדול שלנו. הוא עולה בשנה הבאה לכיתה ה', ובגלל שעברנו דירה אז גם עברנו בית ספר וחברים חדשים והכול. ואמרנו לו: תשמע, יש סיכוי שהשנה הבאה, לפחות חלק גדול ממנה, יהיה בזום.
את השיחה הזו שאנחנו עשינו עם הילד שלנו משרד החינוך צריך לעשות עם כל ההורים במדינת ישראל. אנחנו אפילו לא יודעים אם יהיו השבוע קייטנות, שלא לדבר על אחד בספטמבר. אבל אנחנו יודעים כבר עכשיו שהשנה הבאה תהיה מאוד שונה. למה לא להתחיל לדבר על זה? קחו נקודה אחת מאוד ספציפית – מהגל הראשון אנחנו יודעים שיש המון משפחות בישראל שאין להן מחשבים. מאות אלפי ילדים בלי מחשבים, בכל המגזרים.
אנחנו גם יודעים שיש הרבה מאוד מורות ומורים שאין להם מספיק מחשבים. וכשמלמדים בזום חייבים מחשבים. עכשיו, אפילו אם מחר הייתה יוצאת הזמנת רכש ומשרד החינוך היה מזמין 50 אלף מחשבים, אין שום סיכוי שזה היה מגיע עד אחד בספטמבר. אין דרך להזמין כל כך הרבה מחשבים בפרק זמן כל כך קצר.
אתם יודעים את זה כבר היום, נכון? אז למה שלא נתחיל לדבר על הפתרונות? למה שהמשפחות לא יתחילו להיערך? תגידו לנו: חבר'ה, זה מה שאנחנו יודעים, אין לנו את כל התשובות, אבל היה חשוב לנו להתחיל לדבר על זה איתכם מראש כדי שאתם תוכלו לדבר עם הילדים שלכם, ובשביל שהמשפחות יוכלו להתחיל להתאים את עצמן לשנה הבאה.
אחרת, אם תחכו לרגע האחרון, אנחנו נגיע לאחד בספטמבר ואז תהיה הפתעה, ואז תהיה מחאה חברתית ואז יהיה שבר גדול. בואו לא נגיע לשם.
