בואו נספר לכם סיפור: פעם פעם, לפני שבועות רבים, כל העולם למד מאיתנו איך לנצח את הקורונה. אבל בעוד העולם למד מאיתנו כל כך הרבה, מתברר שאנחנו לא למדנו כלום. כן, במשך ארבעת החודשים האחרונים – מתוכם חודש וחצי של סגר מלא – ממשלת ישראל ממש לא רצתה ללמוד, וגם לא בטוח שהיום היא מנסה. ארבעה חודשים מבוזבזים.
לא הוקם מערך לאיתור חולים ונדבקים כדי לסגור שרשראות הדבקה בתוך 48 שעות. לא גויסו מספיק חוקרים אפידמיולוגים. בגרמניה טוענים שעל כל 20 אלף תושבים צריך חמישה חוקרים שכאלה. כלומר בישראל צריך 2,000 איש. כיום יש רק כמה מאות.
גם לא הוקם מערך מרכזי שירכז את כל הבדיקות. כלומר, לא יודעים להגיד מתי נערכה בדיקה - היום, אתמול או שלשום? האם כל החולים החדשים שנוספו היום - באמת נבדקו אתמול?
איך יכול להיות שמדינת הסטארט-אפ לא פיתחה אפליקציה אזרחית נורמלית לאיתור חולים שיכולה להגיד מי צריך להיכנס לבידוד. האפליקציה שמפותחת בימים אלה - המגן 2 - לא תהיה יעילה למי שאין לו טלפון חכם. לזה עד עכשיו לא מצאו פתרון.
אבל זה הדבר הכי מדהים: אפילו פעם אחת הממשלה לא התכנסה לדון בנושאים האלה. הם התכנסו לדון על זיקוקי דינור ביום העצמאות, על פתיחת מאפיות במוצאי חג הפסח, אבל לא על הקמת מערך לאיתור נדבקים.
עכשיו יכול להיות שבאמת הדברים שתיארתי לא כאלה פשוטים. אבל מתברר שכשראש הממשלה והממשלה רוצים לקדם משהו – הם עושים את זה במהירות שיא. זוכרים את איכוני השב"כ? למרות הוויכוחים בעד ונגד – בתוך שבוע בלבד הממשלה אישרה, הכנסת חוקקה ואיכוני השב"כ חזרו לפעולה.
אז איך אומר נתניהו? "כשאני מחוייב להשיג משהו - אני משיג אותו". אז מה זה אומר לגבי שאר הדברים שלא קרו?
