כלכלת עזה בצל קורונה: ברבעון הראשון של 2020, עוד לפני שהקורונה הכתה באזור, האבטלה בעזה עמדה על כ־45%. מאז פרוץ הנגיף, בשלושת החודשים האחרונים, נפלטו ממעגל העבודה בעזה לפי ההערכות בין 80 ל-120 אלף אנשים. באופן לא רשמי מעריכים כי האבטלה שם חוצה את ה-50% ואולי אף את ה-55%.
אבל הבעיה העיקרית של עזה היא חוסר במזומנים. הקורונה החמירה, בין היתר, כי 5,000-7,000 "סוחרים" ופועלים שהיו יוצאים מעזה לישראל או לגדה, וחוזרים עם כסף – הפסיקו לצאת, ועזה נסגרה. המשמעויות: פחות מזומן נכנס לעזה, פחות אנשים שיש להם "כסף גדול".
הבעיה השנייה – שלא כל כך קשורה לקורונה – היא פקידי הרשות הפלסטינית שקיבלו משכורת או פנסיה בפעם האחרונה בתחילת מאי. לא מדובר בפקידי חמאס, אלא על פקידי רמאללה שגרים וחיים בעזה, ולא עובדים לרוב בממשל חמאס, אלא יושבים בבית ומקבלים משכורת/פנסיה חודשית מרמאללה.
יש 50-60 אלף פקידים כאלה בעזה. גם כך בשנתיים-שלוש האחרונות הם קיבלו רק 70%, אבל איפשהו, בחודש מאי, החליט יושב ראש הרשות אבו מאזן להפסיק לקחת כספי מיסים מישראל - בגלל הסיפוח - ועצר את התשלום לפקידים.
אותם עשרות אלפי פקידים ואנשי מנגנונים של הרשות הפלסטינית בעזה קיבלו ביחד כל חודש 60 מיליון דולר משכורות ופנסיות. החודש הם כבר לא קיבלו את התשלום, וזה אומר פחות 60 מיליון דולר שנכנסו לרצועה. הפקידים הם אחד המנועים המרכזיים בכלכלת עזה. כשהם לא מקבלים משכורת זה אומר פחות מזומנים בעזה, פחות כוח קנייה, קיפאון בשווקים.
5 שקלים לשעה, 110 שקלים לשבוע
המצב הזה גורר צניחה במחירים. משיחה עם עזתי אתמול עולה כי קילו עגבניות, חצילים, בצל, קישואים – עולה שקל אחד בלבד. לשם המחשה, השבוע הכסף הקטרי נכנס לעזה. ה-10 מיליון דולר האלה הלכו לאנשים שחמאס בחר – משפחות עניות. עשרת אלפים משפחות קיבלו 100 דולר. זה פי שישה פחות מהכסף שהרשות מכניסה לעזה בימים כתיקונם עבור משכורות ופנסיות לאנשיה שם. השוק מרגיש את זה.
לא בכדי רואים את ההמון צובא על סניפי בנק הדואר בעזה בכל פעם שיש חלוקת כספים. אנשים ברצועה הגיעו למצב שהם מלקטים שקל לשקל. רק אתמול קראתי על צעירים בעזה שמחפשים לעבוד בכל דבר כדי להכניס כמה שקלים ביום. בחור בן 22, למשל, עובד בשדה בצלים ומרוויח חמישה שקלים לשעה, 110 שקלים לשבוע.
הענפים שספגו הכי הרבה מכות בקורונה בעזה - כמו בשאר העולם - הם ענפי התיירות והמסעדנות. מדובר בעיקר על תיירות פנים בעזה. הסיבה: המסעדות היו סגורות בחלק מהתקופה, והתיירות לא בדיוק קורצת במצב הכלכלי הקשה.
אולם יש ענפים שבכל זאת הרוויחו מהקורונה: ענף הטקסטיל, שכבר היו שהספידו אותו, קם לתחייה. בעקבות ביקוש גובר למסכות וחליפות מיגון, המפעלים בעזה חזרו לחיים. זה אומר עוד מפעלים/מתפרות שנפתחו, ועוד ידיים עובדות. מעריכים כי נוספו בין 1,500 ל-3,000 עובדים חדשים.
גם הייצוא מעזה, מסתבר, גדל. בחציון הראשון של השנה הנוכחית נוספו 200-300 משאיות סחורה שיוצאו מעזה לישראל/לגדה/לחוץ לארץ, זאת בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2019. זאת משום שקו הייבוא מסין/טורקיה השתבש, ולכן קיימת יותר הישענות על תוצרת עזתית.
