יש מי שטוענים שחסר דבר אחד כדי שגל המחאות הנוכחי בארצות הברית יהיה מושלם - מוזיקה. מאז ומתמיד המוזיקה הולכת יד ביד עם מחאת זכויות השחורים בארצות הברית. זה התחיל בעבדים ששרו בשדות הכותנה, נמשך בשירים כמו "Strange Fruit" שעשו צמרצורת וקוועץ' בלב. היו גם את השירים שממלאים את החזה בגאווה כמו "Say It Loud – I'm Black and I'm Proud".
המאבק לזכויות שחורים הוא חלק בלתי נפרד מהרוק, הוא חלק מהמרכיבים של הראפ וההיפ הופ, והוא הקרב בין הווסט קואוסט והאיסט קואוסט. ואתם יודעים מה? הוא אפילו "Jenny from the Block".
אבל דבר אחד כן קרה. ככל שעברו השנים, המוזיקה השחורה נהייתה פופולרית יותר, גם בקרב לבנים. תקליטים נמכרו, ראפרים התעשרו והאצטדיונים התמלאו. יש מי שאומר שיש אמנים שחורים ששכחו מהמחאה שבזכותה הם בכלל יכולים לשיר באולמות ענקיים, או לשבת באולם בזמן טקס הגראמי. תרשו לי לא להסכים.
תראו את ביונסה ב-2016 עם "Formation". אחת מזמרות הפופ הכי מפורסמות בעולם מראה קליפ עם הגרפיטי "תפסיקו לירות עלינו" ותמונה של ילד מול שורת שוטרים. יותר מזה – במופע המחצית של הסופרבול, הרקדניות שלה לבשו את בגדי הפנתרים השחורים - על אותו מגרש שבו נידו את קולין קפרניק על כריעת ברך בזמן ההמנון.
ויש את קנדריק לאמאר, מי שהוציא אלבומים שלמים שמבוססים על גל המחאות ב-2015-2014. לא רק שהוא נכנס למיינסטרים, אלא הוא גם כבש את הפרס הכי מפונפן - הפוליצר. האלבום "דאם" היה אלבום הראפ הראשון שזכה בפוליצר.
אז מי שתוהה לגבי מוזיקת המחאה השחורה, היא עוד חיה ובועטת. אם חיפשתם את שיר המחאה של גל מחאות ג'ורג' פלויד, קבלו הצעה: קידרון בראיינט, בן 12 מג'קסונוויל, שר את המילים שכתבה אמא שלו בשבוע שבו מת פלויד. הוא פשוט העלה את הסרטון הזה של עצמו לאינסטגרם. ואז הגיעו סימפולים של אמנים והתייחסות אפילו של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה.
אז יכול להיות שהזמרים והזמרות המפורסמים כבר לא כל כך בועטים כמו שזכרנו אותם. אבל כל מה שצריך לעשות זה להסתכל מסביב. יש קולות חדשים, בועטים וכועסים מכל מקום. והם עוצמתיים יותר מכל סינגל שתמצאו עכשיו.
