כשאנשי החצר של הבית ברחוב בלפור מדברים על הסיפוח ועל מימוש תוכנית טרמאפ - הם יודעים שהחלת הריבונות בשטחים, באופן סמלי או מלא, אינה מעניינת באמת את רוב תושבי המדינה. הם יודעים שבמדינה שיש בה עדיין יותר ממיליון אזרחים מובטלים, גם רבים מתושבי השטחים ומתומכי השחיתות השלטונית נשארים אדישים.
כל כך לא מעניין אותם הנושא הזה עד שאצל כמה עסקני ליכוד נלהבים, המבקשים לארגן בשבוע הבא הפגנת תמיכה גדולה בראש הממשלה בנימין נתניהו, עולה החשש שהם לא יצליחו להוציא מהבתים אלפי "חיילים" לטובת מפגן הכוח הזה. עולה אצלם החשש שהם לא יצליחו למלא את כיכר רבין (הם מעדיפים לקרוא לה כיכר תחריר, או כיכר מלכי ישראל) ברבבות מפגינים.
על הרקע הזה הם החליטו להעתיק את מקום ההפגנה לרחבת מוזיאון תל אביב ("ההפגנה לא תהיה בכיכר תחריר", כתבה אחת המארגנות, "כי אין מצב שנצליח למלא אותה"); ולפנות בקריאה נרגשת, נואשת ממש, לחברי קבוצות הווטסאפ שלהם: "תראו איך השמאל מצליח להוציא מאות אלפי מפגינים לרחובות ואנחנו לא מצליחים להוציא אלפים". אותה עסקנית מרכזית לא הותירה מקום לספק: מורשת נתניהו בעניין תוכנית המאה מאוד חשובה לה.
מורשת נתניהו? עם כל הכבוד אפילו ראש הממשלה מבין, או אמור להבין, שגם אם יצליח לממש חלק מהסיפוח – זו לא תהיה המורשת שלו. זו לא תהיה אפילו הערת שוליים בספרי ההיסטוריה של התקופה הזו. אין שום סיכוי שכך הוא ייזכר.
המורשת שלו תהיה לגמרי אחרת: טיפוח שחיתות שלטונית שוות כסף רב; ניסיון להפוך את ישראל למדינת עולם שלישי; ניסיון לרסק לחתיכות את מערכת האכיפה והמשפט; קשרים מושחתים עם בעלי הון ואנשי עסקים מפוקפקים; רכבת טובות הנאה לעצמו בארץ ובחו"ל; הסתה פרועה נגד המשטרה, נגד המפכ"ל לשעבר, נגד פרקליט המדינה לשעבר, נגד היועץ המשפטי לממשלה – נגד שומרי הסף הראשיים שהוא עצמו מינה לתפקידם. הם אלה שקיבלו את ההחלטות החשובות בתיקיו הפליליים.
בסיפור מורשת נתניהו יישמר כמובן מקום של כבוד גם לתרבות שקר והפצת כזבים על ידי ראש ממשלה; למסיבת העיתונאים שערך נתניהו בבית המשפט רגעים לפני פתיחת משפטו; ליכולת הווירטואוזית שלו להפוך את עצמו מנאשם למאשים, ממעליל לקורבן; והעיקר: להתקפות הארסיות שלו, כאחרון העבריינים, על עיתונאים ועיתונאיות שחוקרים, חושפים ומבקרים אנשי שלטון כמתבקש מתפקידם; על אלה שאינם רוקדים לצלילי חלילו ואינם מוכנים להיות שופר של שקריו ושל עולם מושגיו המעוות.
כן, שרדו עדיין במקצוע הזה כמה עיתונאים עם יושרה מקצועית שקשה לכופף ולהפוך אותם לשפוטי המלכות. כמו שהם נהגו באולמרט קודמו, בנשיא קצב ובצדיקים אחרים, הם נוהגים עכשיו בו. שרדו עדיין אנשי ונשות תקשורת שאינם מדקלמי הקונספירציות מדף המסרים של בלפור. יום יבוא, אני חושש, וגם אותם יציע נתניהו לשלוח לכלא. רביב דרוקר לא יהיה שם לבד.
