גבו למצלמה, אבל אין לטעות – זהו ראש הממשלה. חליפתו שחורה, שיערו אפור ומסורק, תנועות גופו ידועות כל כך ואופייניות רק לו. בנימין נתניהו יושב על הספסל, אמנם לא הספסל הספציפי המיועד לנאשמים, שנותר ריק לאורך כל הדיון. אבל בכל זאת ספסל, וראש הממשלה נאשם.
נתניהו דאג להתיישב על הספסל רק לאחר שאחרון צלמי העיתונות יצא מהאולם בקומה השלישית של בית המשפט המחוזי. את תמונתו מתיישב ראו רק קומץ הנוכחים ועוד כמה עשרות עיתונאים שישבו בקומה שמתחת, וצפו במתרחש בטלוויזיה במעגל סגור. "חל איסור על צילום והקלטה על פי דין לפני, במהלך ולאחר הדיון", הוזהרו העיתונאים שוב ושוב, בעל פה ובכתב.
נתניהו בבית המשפט
זו היתה מסיבת צפייה משונה, לעיתונאים ניתנה האפשרות להרכיב תמונה מתוך תמונה. המצלמה שהציבה הנהלת בתי המשפט באולם היתה סטטית ושידרה רק את שקלטה. בלי זום אין, בלי זום אאוט. תמונה דו ממדית שחצצה בין הצופים ובין מה שנתניהו היה מכנה אולי החיים עצמם. אווירה, מחוות, מבטים, פרטים קטנים – כל אלה נעלמו מעיני העיתונאים.
האופי היומיומי והפרוצדורלי של הדיון, כמעט הצליח לטשטש את העובדה שמדובר בקרב דרמטי על דמותה של מערכת המשפט ודמותו של הממשל בישראל. את העדויות לכך קשה היה למצוא בתוך האולם, רק במעטפת. בנאום הלוחמני שנשא נתניהו בכניסה לאולם, במצעד השרים שהתייצבו לצדו, בקולות ההמונים שהפגינו בחוץ, משני הצדדים, ונשמעו היטב בתוך הבניין.
317 הוא יותר חדר מאשר אולם. ממדיו קטנים ולא לחינם הוא שנבחר לארח את המשפט. זהו חדרה של נשיאת בית המשפט המחוזי, וזהו גם החדר היחיד בבניין שבו יש דלת כניסה נוספת, המאפשרת כניסה ויציאה דרך מסדרון נפרד. בשעתו, גם משפטו של אהוד אולמרט נערך בו.
ראש ממשלה על ספסל הנאשמים: נתניהו נכנס לאולם לקראת פתיחת משפטו pic.twitter.com/aAaSacpGi8
— כאן חדשות (@kann_news) May 24, 2020
למרות גודלו וצניעותו של האולם, התיאטרליות היא חלק בלתי נפרד מכל בית המשפט. הבמה המוגבהת שעליה ישובים השופטים, הדגל, הסמל, הגלימות השחורות שאומרות כובד ראש. לצד אלה – הספסל הפשוט שעליו יושב הנאשם ומשדר כפיפות, אולי נחיתות.
ישיבה על הספסל היא חלום הבלהות של כל פוליטיקאי, ונתניהו ראה את הרגע המשפיל מגיע. לכן ביקש מראש לפטור אותו ממעמד ההקראה של כתב האישום. פרקליטיו נימקו כי מן הראוי לחסוך בהוצאות האבטחה היקרות. אבל משסורב, ראש הממשלה ניצל את הנחיתות לטובתו. "תפרו תיק במיוחד בשבילי", אמר בנאום שהכין מראש ונשא לפני כניסתו לאולם. הוא הטיל ספק בשופטיו, כאשר הכריז שהוא תומך בהעברת כל הדיונים בשידור חי, בשביל "שקיפות".
אבל בתוך בית המשפט הכל נחזה להיות ממלכתי ורגוע. נתניהו הגיע לאולם כראש ממשלה – בחליפה ובעניבה, כחול על חולצה לבנה. משאיר את המסרים הלעומתיים מחוץ לאולם. רק מילים ספורות הוא השמיע בתוך האולם. "כן כבוד השופטת, קראתי את כתב האישום", אמר לשאלתה בעודו עומד. בהתחשב במעמד המשפיל, ייתכן שהיה מעדיף שלא לשבת באולם עם מסכה על פניו.
לאורך הדיון נשמע רחש קבוע מבחוץ – קריאות ותשואות ושריקות של המפגינים. לרגעים קשה היה לדעת אם הקולות הם פס הקול ששומעים בתוך אולם 317 ובוקעים מתוך מכשיר הטלוויזיה, או שהם נשמעים דרך החלונות באולם שהוקצה לתקשורת. יחד עם הסיסמאות: "הליכוד זה נכון", "משיח-משיח", "כל העולם כולו גשר צר מאוד".
איש מהנאשמים לא התיישב על ספסל הנאשמים שמימין לבמת השופטים. נתניהו ישב על ספסל קדמי, מרחק מה מפרקליטו עו"ד מיכה פטמן. מאחוריהם ישב המוציא לאור של "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס. באולם הקטן קשה היה לשמור על ריחוק המתחייב מההוראות אבל השופטת ניסתה. "אני מבקשת שכולם יישארו עם מסיכות, אנחנו עובדים בדיוק לפי הכללים", אמרה. בין שלושת השופטים הפרידו מחיצות שקופות.
נתניהו ישב בגב מתוח. מדי פעם הניח את רגל ימין על רגל שמאל, שילב ידיים או סרק את החדר במבטו. פעם אחת עשה תנועה הפגנתית לאות הסכמה עם עו"ד ז'ק חן, פרקליטו של שאול אלוביץ. אחרי שהביע את מחאתו על השתתפותם של עדי תביעה בתוכנית טלוויזיה שהקדימה וערכה משפט דמה לראש הממשלה בשבוע שעבר. נתניהו, אל מול השופטים, נד בראשו נמרצות. כאשר פטמן נעמד לטעון ודיבר על אנשי התביעה – הוא סימן בידיו בתנועות חדות לעברה של עו"ד ליאת בן ארי.
אבל המחוות הבולטות האלה היו חריגות, והסגירו את החריפות שהוסתרה היטב לאורך רוב הדיון. כמעט שעה שלמה ישבו קומץ בני אדם באולם מספר 317 בבית המשפט המחוזי בירושלים: שופטים, פרקליטים, נאשמים, שקועים בדיון פרוצדורלי ומנומס. אך הוא עמד בסתירה למהות האמיתית והסוערת של מה שקרה באולם. חוץ מהיסטוריה גדולה, ראש ממשלה מכהן נאשם, היו אלה צעקות המפגינים, ומחוות הגוף הבודדות, שהזכירו – אולם 317 הפך כעת למוקד של לחצים. זירה של עימות חסר תקדים על לגיטימיות של מערכות השלטון, מערכות שכולן נראות כעת פגיעות וחלשות.
