המנצח הגדול של שלוש מערכות הבחירות, של 500 ימים של אי יציבות שלטונית, הוא בנימין נתניהו. שלוש פעמים נדרשו אזרחי ישראל לצאת לקלפיות ולהצביע במשאל העם "כן ביבי", לא ביבי", על רקע כתבי האישום החמורים שהוגשו נגדו. שבוע לפני תחילת משפטו הוא זוכה לאמון הכנסת ועומד פעם חמישית בראשות הממשלה. כנאשם עדיין זוכה נתניהו לאמון מחודש ואין לו אלטרנטיבה פוליטית חזקה מולו. זה נכון, יש לו תאריך סיום כהונה, שהוא עצמו נקב בו, אבל מי שבאמת מאמין שהרוטציה תתקיים, שיקום.
המנצחים הגדולים בליכוד הם הנאמנים ביותר לראש הממשלה וסביבתו הקרובה ומי שיודעים לנצל את כוחם הפוליטי.
מירי רגב – זכתה במינויים ובטקסים, וגם מסביב לעולם בשלוש שנים. בשני התיקים שקיבלה רגב היא תרוויח, תיק כלכלי בכיר וגם תצבור ניסיון מדיני.
אמיר אוחנה – המטאור הליכודי. מי שדילג על בכירים ממנו ברשימה, הוכיח שמשתלם לפעול על פי האינטרס של הבוס. מי שרצה לפרק את מערכת המשפט, ינסה לעשות אותו דבר במערכת האכיפה.
ישראל כץ, שניהל לנתניהו את קמפיין הבחירות, גרף את התפקיד הבכיר ביותר. גם נתניהו יודע שכץ יודע לנצל את כוחו נגד המנהיג כשאינו שבע רצון מספיק.
המפסידים בליכוד הם הטוענים לכתר: יולי אדלשטיין שרצה את תפקיד יושב ראש הכנסת – ויסתפק בבריאות; גלעד ארדן שרצה את התחבורה – ובמקום זה קיבל תחבורה ציבורית בין ניו יורק לוושינגטון; וגדעון סער – בלי ציפיות אין אכזבות. גם ותיקי הליכוד ברשימת המפסידים – זאב אלקין, יובל שטייניץ, צחי הנגבי, אבי דיכטר – שחשבו שלניסיון ולמקום בפריימריס תהיה משמעות וגילו את חוד להבו של הסכין הפוליטי של נתניהו.
עוד מפסיד הוא ניר ברקת – לו שווה לייחד משפט בפני עצמו: מי שהאמין לנתניהו ותחזק משרד אוצר של צללים יצא המפסיד הגדול של הליכוד. הטירון שקיבל שיעור בפוליטיקת ההבטחות.
מנצח נוסף הוא דווקא יאיר לפיד – הקרע עם גנץ החזיר אותו למשבצת האלטרנטיבה לנתניהו. לאחר שעמד במילתו לבוחר, נתוני הפתיחה שלו כיו"ר אופוזיציה בהתמודדות הבאה מצוינים.
וזה מביא אותנו לבני גנץ. האיש שהבטיח שורה ארוכה של הבטחות, שהיה מסור למצע בחירות מפורט של כחול לבן, האיש שהבטיח כל כך הרבה, וקיפל את כל העקרונות שלו כדי להקים ממשלה עם מי שאמר שלעולם לא יישב איתו, בנימין נתניהו.
מעבר לביקורת על ההתקפלות אני חייב כאן הערה. שנים רבות אני מסקר מגעים להרכבת ממשלות בישראל, ומעולם לא הגיעה מפלגה למשא ומתן פוליטי עם ריק, במקום רשימת קניות עמוסה. כחול לבן בראשות גנץ לא הגיעה עם רשימה אלא עם בלמים, לעצור את דרישות הליכוד. הליכוד דרש, כחול לבן בלמו. ההישג היחיד שרושמת כחול לבן, תיק המשפטים, ניתן לה עוד כשהיתה סיעה עם 33 מנדטים, ומרגע שהתפרקה החל רק קרב בלימה. היו בו הישגים, אבל לא עבור ציבור הבוחרים של כחול לבן, אלא בלימה של היצרים והחלומות של הליכוד, של נתניהו, של סביבתו הקרובה.
נאום יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד
בנאום ההשבעה אמר בני גנץ שהממשלה שקמה היא ממשלה עם הרבה איזונים ובלמים. אני מזהה בעיקר את הבלמים, ניסיון הדדי לעצור זה את זה. זו ממשלת בלמים, לא באמת ממשלת חילופים אחדות או חירום.
לממשלה הזו יש שתי אופוזיציות. אופוזיציות שמה שמאחד אותן הוא תחושת הבגידה. את האופוזיציה לנתניהו יובילו ראשי ימינה נפתלי בנט, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ', שחשים את בגידתו של נתניהו. הם הקימו לו בלוק ימין יצוק לשלוש מערכות הבחירות האחרונות, גיבו אותו נוכח החשדות הפליליים נגדו, במהלך החקירות הממושכות ישבו בממשלתו ובלמו את התפרעות מערכת המשפט לשיטתם. הם ספגו את הביקורת הציבורית לאחר ההחלטה להעמיד את נתניהו לדין והמשיכו לשבת איתו. הם גיבו אותו במהלך ימי השימוע ואחריהם. והנה, רגע לפני פתיחת משפטו בתחילת השבוע הבא, הוא משליך אותם לשולי האופוזיציה, ומתחבק עם בני גנץ, השותף החדש.
לא זאת ואף זאת, נתניהו גם מפרק את השותפות של ימינה עם הרב רפי פרץ. לא שהיתה הערכה מרובה במיוחד בין מרכיבי ימינה, אך המהלך הזה תכליתו לסמן לבנט, שקד וסמוטריץ' מי הוא האיש החזק בציונות הדתית. ולא, אלה לא הרבנים, לא העסקנים ולא הנציגים בכנסת, בסוף זה נתניהו. ימינה תהיה האופוזיציה הישירה נגד ראש הממשלה, בניסיון להוות אלטרנטיבה להנהגת הימין, משימה קשה ומורכבת, עם סיכויי הצלחה מזעריים.
גנץ ונתניהו נשבעים אמונים
אופוזיציה שניה תהיה לבני גנץ, ישירה, קשה, חדה, אגרסיבית. יאיר לפיד יהווה עבור בני גנץ יריב קשוח. הם עברו מסע טירונות לא פשוט. הוא יודע את האמת, הוא יודע מה חושב גנץ על נתניהו, והוא לא ישאיר את זה מאופסן במחסן. הנאום שלו בהשבעה היה כזה. הוא הזכיר לגנץ את הקמפיין האלים שהתנהל נגדו אישית בשנה החולפת, שהיה בו ניסיון לפרק את משפחתו של גנץ, ולקשור ליו"ר כחול לבן רומנים מחוץ לנישואים. את הדברים החדים והחריפים הללו אמר לפיד לגנץ ישירות, כשביציע האורחים נמצאת רעייתו, רויטל. לפיד יודע להיות חריף ותקיף, והוא עשה זאת לנתניהו, אבל עכשיו נתניהו פחות מעניין אותו. היעד הוא קהל הבוחרים המשותף שהתפרק. זו תהיה אופוזיציה קשה ולא פשוטה עבור גנץ.
ויש את אביגדור ליברמן שיהנה מכל העולמות: גם יתקוף את גנץ, וגם את נתניהו. ליברמן למד להנות משורות האופוזיציה, ונדמה שאין שלם ממנו ללכת למדבר הפוליטי הזה הפעם. אם יצטרך יעשה שוב ניתוח להארכת הפתיל, הוא הרי כבר מנוסה.
