בשיחה שהייתה לי עם ראש רשות מקומית, הוא התקשר וסיפר בתסכול על איך הוא מסתכל על מה שקורה עם הממשלה – ופשוט לא מאמין. במשך שנה ראשי הרשויות המקומיות חיכו והתפללו שתהיה ממשלה בישראל, כי רשויות מקומיות זקוקות לממשלה כמו אוויר לנשימה. הן בעצם מקבלות תקציבים באופן שוטף כל הזמן מהממשלה, ככה הן חיות.
אבל כשאין ממשלה אז אין דברים כאלה. אז הן חיכו וחיכו והנה עכשיו יש ממשלה, אבל עכשיו יש יותר מדי ממשלה. יותר מדי שרים, יותר מדי משרדים, יותר מדי משרדים מומצאים. אותו ראש רשות אמר לי: "עכשיו זה הולך להיות סיוט". סיוט שיהפוך את שנת 2020 לעוד שנה תקציבית אבודה.
במקום שיהיה "קול קורא" אחד לגשת אליו, יהיו שלושה או ארבעה. וכל משרד ידבר בשפה אחרת וכל שר או שרה ירצו את הכיבודים שלהם ואת הקרדיט שלהם. הכל יסתבך אחד בתוך הרגליים של השני. כל אחד ירצה סיור בשטח ועוד יום אבוד.
בקיצור, ראשי הרשויות מאוד מאוד מתוסכלים. גם שנת 2020 הולכת להיות שנה אבודה. וכל זה בגלל שכמה שרים וכמה שרות רצו קצת קישוט. הם רצו קצת כיבוד, רצו להיות אלה שכשמציגים אותם בבוקר כשהם עולים לרדיו אז אומרים "הנה השרה לענייני שקר כלשהו מה יש לך להגיד בנושא?".
