ביום רביעי בלילה באופן אירוני הוקמו שתי ממשלות באזור. הממשלה אצלנו אחרי ההחלטה של בג"ץ והממשלה החדשה בעיראק בפרלמנט, ממשלתו של מוסטפא אל-כאזימי. זו הייתה אחת הלידות הפוליטיות הקשות שכדי להבין אותה צריך לעשות תקציר של הפרקים הקודמים.
בחודש אוקטובר 2019 החלה מחאה אדירה נגד הממשלה במחאה על המצב הכלכלי הקשה, השחיתות והשירותים הירודים. נזכיר ששנה קודם לכן פרצו מחאות דומות בבסרה דרום המדינה בעקבות משבר קשה במקורות המים. יש הסבורים כי אותן מחאות היו הזרז לנפילתו של ראש הממשלה, חיידר אל-עבאדי, האיש שניצח על הניצחון הגדול ארגון דאעש, ההוא שהשתלט על חלקים נרחבים מעיראק מ-2014.
את אל-עבאדי החליף אישיות לא מרשימה במיוחד בשם עאדל עבד אל-מהדי, שנחשב למקורב הרבה יותר לאיראן מאשר אל-עבאדי. במהלך כהונתו ניסה האחרון לשמור על איזון בין איראן לארצות הברית שסייעו גם בהפלת "המדינה האסלאמית" ובהחזרת דאעש לגודלו הטבעי כעוד ארגון טרור.
עוד לפני המחאה האדירה נגד השלטון באוקטובר 2019, ממשלתו של עבד אל-מהדי נקטה צעד שנוי במחלוקת – הדחת מפקד מגנון הלוחמה בטרור, עבד אל-ווהאב א-סאעדי, מהאנשים הפופולאריים בעיראק שנחשב לאחד מכוכבי הניצחון על דאעש. לא בכדי בהפגנות נגד הממשלה תמונתו הונפה בגאון.
שעון החול של ממשלתו של עאדל עבד אל-מהדי אזל חודשיים אחרי תחילת המחאה. הוא נאחז בכיסאו בסיועם של האיראנים זמן רב. אבל הסוף היה ידוע מראש. כולם נטשו אותו כבר מתחילת הדרך ובראשם מחולל המחאות ומי שמציג את עצמו כאביר המלחמה בשחיתות, המטיף השיעי, מוקתדא א-סדר, שסיעתו מחזיקה במספר המושבים הגדול בפרלמנט.
אך לכתו של עבד אל-מהדי ממש לא הרגיעה את השטח. ההפגנות נמשכו ביתר שאת, אותן הפגנות שגם נשמעו קריאות בהן נגד המעורבות של איראן וארצות הברית במדינה. באופן אירוני חודשים דצמבר 2019 וינואר 2020 הפכו לדרמטיים במיוחד מבחינת ההתכתשות של ארצות הברית ואיראן על אדמת עיראק, בשיאם חיסולו של מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה, קאסם סולימאני, עם יד ימינו במיליציות השיעיות הפרו איראניות, אבו מהדי אל-מוהנדיס. חיסול שארצות הברית קיבלה עליו אחריות.
התגובה האיראנית על החיסול (מטח טילים על הבסיס האמריקני עין אל-אסד במערב המדינה) גם כן לא חתמה את הסיפור. בחודשים האחרונים גברו ההתקפות על בסיסים שמארחים כוחות אמריקניים במדינה וארצות הברית נאלצה שוב לתקוף מיליציות פרו איראניות ובראשן גדודי חיזבאללה. אותן מיליציות שהגדירו יעד ברור אחרי לכתו של סולימאני: להוציא את האמריקנים משם.
ההתחממות בשטח לא תרמה למצב הפוליטי. בזה אחר זה ניסו מועמדים להרכיב ממשלה אחרי שקיבלו את המנדט מהנשיא הכורדי המתוסכל, ברהם סאלח. אישים עלו וירדו בבורסת השמות לאיוש משרת ראש הממשלה שלפי המפתח העדתי מגיע מהעדה השיעית. בראייה לאחור נראה שהמועמד השני שקיבל את המנדט מהנשיא, עדנאן א-זורפי, הפיל את הפור. א-זורפי שמגיע ממפלגתו של ראש הממשלה לשעבר, חיידר אל-עבאדי, ההוא שלא חשש להסתכל לאיראנים בלבן של העיניים עד גבול מסוים, נתפס בעבור טהראן כסוג של איום על האינטרסים שלה במדינה.
עד כדי כך שמחליפו של קאסם סולימאני, איסמאעיל קאא'ני, הובהל לבגדאד כדי לוודא שהגוש השיעי בפרלמנט יישאר מאוחד ויכשיל את המינוי של מי שמחזיק באזרחות אמריקנית ונחשב מוטה לציר האמריקני. בטהראן נאלצו להסתפק ב"רע במיעוטו", הלא הוא ראש המודיעין העיראקי לשעבר, מוסטפא אל-כאזימי, שביום רביעי שעבר קיבל את תמיכת הסיעות השיעיות, הסיעה של מוקתדא א-סדר, הסיעה של המיליציות הפרו איראניות והסיעה של חיידר אל-עבאדי.
מבחני קבלה מצד איראן
אל-כאזימי הוא דמות מעניינת שבאה בכלל מתחום העיתונות. שהה בגלות (באיראן, בריטניה ועוד) בשל התנגדותו לשלטון סדאם חוסיין ואחרי שנפל אחרי פלישת האמריקנים, חזר לארצו. ב-2016 מונה לתפקיד הרגיש ראש המודיעין עיראקי שמעניק לו גישה וקשרים עם מנגנוני מודיעין רבים בעולם כולל זה של ארצות הברית ואיראן. זו אחת הסיבות שאחרי חיסולו של סולימאני, היו מי שחשדו בעיקר בחוגים הפרו איראניים במדינה ובייחוד בשורות המיליציות כי אל-כאזימי ידע על החיסול הדרמטי מראש בשל קשריו עם ארצות הברית.
החשדנות הזו כך נראה גרמה לטהראן ולבעלי בריתה לעשות לו מעין מבחני קבלה. לפי פרסום טרי מהגרדיאן הבריטי בסוף השבוע מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, נפגש איתו בפברואר בביירות. נסראללה הפך למעורב יותר בענייניה האזוריים של טהראן ובעיקר גם בענייניה של עיראק בעקבות לכתו של סולימאני בניסיון למלא את הוואקום.
בהמשך נפגש אל-כאזימי גם עם מזכ"ל המועצה לביטחון לאומי באיראן, עלי שמח'אני, שהגיע לביקור פתע בעיראק בחודש מארס בעיצומו של משבר קורונה. שתי הפגישות האלה כך נראה סללו את דרכו של אל-כאזימי ללשכת ראש הממשלה, גם אם עד היום יש מיליציות פרו איראניות שפחות מתלהבות ממינויו ומביטות עליו בחשדנות.
התוצאה מסקרנת. גם ארצות הברית וגם איראן באופן לא ברור מאליו בירכו על מינויו של אל-כאזימי שיצטרך כמו קודמיו לנסות ולמצוא את שביל הזהב בין שתי המדינות שבחסות הלחימה נגד דאעש הפכו לכוחות הזרים המשמעותיים שמכתיבים את האירועים במדינה, לרוב מבלי שלשלטון בבגדאד יש מה לעשות.
המשימה של אל-כאזימי קשה מאוד. הוא יצטרך לגשר בין הרצון של המחנה הפרו איראני להסיג את הכוחות האמריקניים במדינה לבין הרצון של המחנה הפרו אמריקני לפרק את המיליציות הפרו איראניות, מנשקן ולהכפיף אותן למדינה.
במילים אחרות הוא יצטרך להצליח היכן שקודמיו כשלו כישלון חרוץ, להחזיר לעיראק את ריבונותה ולנתק אותה מהמאבקים האזוריים והבינלאומיים.
בתווך ההתעוררות של ארגון דאעש, משבר קורונה שממש לא חלף במדינה ענייה ומרוסקת, משבר כלכלי עמוק וגם התחדשות המחאה העממית נגד השלטון שהתעוררה בסוף השבוע.
אתמול ניסה אל-כאזימי להקדים תרופה למכה. הכריז על שחרור כל העצורים במהלך ההפגנות בחודשים האחרונים ולא פחות חשוב, החזיר לתפקידו ואף קידם את אותו גנרל אהוב, עבד אל-ווהאב א-סאעדי, שהודח לפני כמה חודשים בשל קשריו עם האמריקנים.
שאלתי שני אנשים שנמצאים בבגדאד מה אומרים שם על אל-כאזימי. אחת ענתה: "הם רואים אותו כמו שהם רואים את כל הפוליטיקאים. אני לא סבורה שאף פוליטיקאי יכול באמת להתמודד עם ארצות הברית ואיראן". האחר, עיתונאי מוכר, היה קצת יותר אופטימי: "יש דעות לכאן ולכאן. יש קצת אופטימיות. זה תלוי אם הממשלה הזאת תיישם את הדרישות של האנשים ובהן לשים קץ למיליציות הפרו איראניות ולהציל את המצב הכלכלי". אז שיהיה בהצלחה. אל-כאזימי יצטרך את זה.
