הדיבורים והדיונים על חזרת מערכת החינוך התחילו אי שם בתחילת אפריל, אפילו לפני ערב פסח. כבר אז, בתחילת אפריל, היה ברור שזה אומר שצריך יותר מורות וגננות, ויותר חללי לימוד - כיתות, גנים - שכל קבוצות הלימוד הקטנות האלה יוכלו להיות בהם.
מההצהרות של משרד החינוך על המוכנות לחזרה ללימודים, נשאר מעט מאוד: בפועל מורים מדווחים שהילדים מתערבבים זה בזה, שאין שום דרך לפקח עליהם, וכל מה שקשור לגני הילדים הוא בלגאן אחד גדול@amsterdamski2 #חדשותהערב pic.twitter.com/EGSxXDsUEX
— כאן חדשות (@kann_news) 7 במאי 2020
אז מה עשו במשרד החינוך בשביל להתמודד עם האתגר הזה? נערכו. ב-23 באפריל, מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב הודיע חגיגית בהודעה לתקשורת: "אנחנו ערוכים מיד אחרי חג העצמאות להחזיר את גני הילדים ואת הכיתות הנמוכות של בתי הספר היסודיים". שלושה ימים אחר כך, אבואב התראיין בכאן רשת ב ואמר כי "אלו אתגרים שבעבר לא התנסנו בהם ולכן כל החוכמה היא להיות ערוכים למציאות המשתנה".
מספר ימים אחר כך, ב-1 במאי, בישיבת הממשלה, אבואב הודיע בשמחה: "אנחנו ערוכים ומוכנים לפתיחת מערכת החינוך על פי החלטת הממשלה מיום שני" מגניב, לא? הם נערכו ונערכו ונערכו, והבטיחו שהם ערוכים מארץ הערוכים. ומה בפועל?
בפועל מורים מדווחים שהילדים מתערבבים זה בזה ואין שום דרך לפקח עליהם, ועד לרגע זה לא יצאו כל הנחיות מה אמורות לעשות מורות בסיכון או ילדים להורים בסיכון, וכל מה שקשור לגני הילדים הוא בלגן אחד גדול. זה נקרא ערוכים?
אף אחד לא מזלזל באתגר של החזרת הילדים למערכת החינוך, ממש לא, זה אתגר אדיר ומסובך מאוד. אבל היו למשרד החינוך חודש וחצי להיערך אליו, והם טענו שהם ערוכים, לא אנחנו. בקיצור, בפעם הבאה, לפחות שיגידו את האמת.
