מבחינה בריאותית, הדבר האחרון שהיינו רוצים עכשיו זה שהמונים יפגינו ברחובות - אבל זה בדיוק מה שקורה: מחאת הגנים הפרטיים, עובדי אל על, נהגי המוניות, עורכי הדין, העצמאיים ומי לא? תראו את גרמניה למשל. כן, גם שם אנשים מתים לצאת מהסגר, ויש על זה דיון ציבורי שלם, אבל אין הפגנות כלכליות ברחובות, כי אנשים לא חרדים כלכלית. כבר בחודש מארס עצמאים קיבלו 5,000 אירו לחשבון שלהם, ובעלי עסקים קיבלו עוד 9,000 אירו כדי לכסות קצת את ההוצאות הקבועות: שכירות, ביטוחים וכו'.
הדבר האחרון שהיינו רוצים זה הפגנות המוניות – אבל זה בדיוק מה שקורה. בגרמניה הממשלה דאגה למענקים כבר בתחילת הדרך, כדי שכולם יוכלו לשבת בבית בלי חרדה כלכלית. אצלנו הממשלה הייתה צריכה להבין שמה שעובד לטווח הארוך זה אופק ותקווה – במקום לעשות הכל ברגע האחרון#חדשותהערב @amsterdamski2 pic.twitter.com/4JPOoKg0RW
— כאן חדשות (@kann_news) 30 באפריל 2020
בגרמניה המדינה באה ואמרה 'עלי. נכון, זה רק 5,000 אירו ולא 50 אלף, אבל בגדול - עלי. הינה כסף לעבור את החודשים הקרובים, עכשיו שבו בבית'. אצלנו מצד שני, הכול עובד לאט, ממש ממש לאט. בתחילת חודש אפריל כמחצית מהעצמאים קיבלו מענק של 4,000 שקלים בממוצע וזהו, ומענקים הבאים טרם הגיעו. גם העסקים קיבלו הבטחות, אבל עדיין לא ראו את הכסף. המורות לא מבינות איך הן אמורות לקיים את הוראות משרד החינוך, ולקבל על זה רק חצי תשלום, והכול נעשה רק ברגע האחרון.
לשפוך כסף על אנשים זו לא התנהלות כלכלית אחראית, זה לא מה שאנחנו מצפים מהממשלה. אבל לפעולה כלכלית מהירה מצד הממשלה - אפילו אם היא יקרה קצת - יש גם תועלת כלכלית. אם הפוליטיקאים היו אומרים לנפגעי הקורונה כבר לפני חודש 'עלי. קחו כסף, שבו בבית, תנו לתכנן את החודשים הקרובים', התמונות של היום היו נראות אחרת. אבל בשביל זה מישהו בממשלה היה צריך להבין שפחד אולי עובד לטווח הקצר, אבל מה שעובד לטווח הארוך הוא אופק ותקווה. העלות של מתן תקווה ואופק גבוהה, אבל התועלת הכלכלית ממנה גבוהה יותר.
