עוד מעט המשק ישוב לשגרה, בזחילה איטית. יחד איתו יחזרו תופעות הלוואי, כגון אשפת מפעלים וזיהום אוויר של מכוניות ומטוסים. בדיוק בשל דברים אלה, אסטרטגיית היציאה מקורונה חייבת לקחת בחשבון גם את הדבר הטוב היחיד שצמח מהמשבר הנוכחי: הפחתה בזיהום האויר. ואת היתרון הזה כדאי שנשכיל לשמר.
הנה לפניכם שלוש הצעות תמציתיות
הראשונה, קונים רק מה שצריכים ומתוצרת הארץ. בשנת 2011 יצא משרד התעשייה והכלכלה בקמפיין אגרסיבי שכלל גם פרס כספי המעודד רכישת מוצרי כחול לבן. המדינה צריכה עכשיו לצאת בקריאה דומה, לא רק כי כדי לסייע למשק המקומי להתאושש, אלא גם מכיוון שקנייה און ליין מחו"ל היא שינוע של סחורה במטוסים: ותעופה היא אחד המזהמים הגדולים על הכדור שלנו.
הצעה שנייה: יום בלי כלי רכב פרטיים. ימי קורונה אילצו אותנו להתמודד עם מציאות שבה אנחנו כמעט ולא מזיזים את המכונית הפרטית מהחנייה. וככל שנוהגים פחות, גם הצורך הפסיכולוגי והממשי להתניע – יורד. אם כך, זה הזמן ללכת עוד צעד, להתקדם. כניסוי התחלתי: הגבלת כניסת רכב פרטי אחת לחודש לאזורים מסוימים שיוחלט עליהם מראש. ברחבי העולם כבר הצליחו, וגם ישראל יכולה. עד כמה זה יתרום? אצלנו תצלומים מהחלל בשבועות האחרונים מראים ירידה של 40% בחנקן דו חמצני – גם באזורים שנחשבים צפופים לכלי רכב.
והצעה שלישית ואחרונה בהחלט: עידוד השימוש בתחבורה ציבורית, ולא רק כסיסמא ריקה. על משרד התחבורה להשקיע יותר מהתקציב שלו בנקודה זו. ניתן לשרטט עוד נתיבים לתחבורה ציבורית ולהגביר תדירות של קווי אוטובוס. דמיינו עולם שבו בכל דקה יוצא מהתחנה אוטובוס. בעולם כזה, חשיפה למחלות תפחת יחד עם תחושת "סרדינים בקופסת שימורים" הקיימת באוטובוסים. בנוסף, ההמתנה לאוטובוס הרי נעשית באוויר פתוח.
תכלס, היציאה מקורונה היא הזדמנות חד פעמית לפתוח את הפקק שהיה תקוע במשך יותר מדי עשורים. אבל כמו בכל בקבוק, דרוש הפותחן המתאים.
