הלחץ עשה את שלו: כך הכניע נתניהו את גנץ

הלחץ עשה את שלו: כך הכניע נתניהו את גנץ
ראש הממשלה ידע בדיוק על איזה מיתרים לנגן – כדי שיריבו יאבד את הסבלנות • לפיד ויעלון רצו להרוויח עוד זמן, וחשבו שיצליחו לשכנע את הליכוד לקבל את הדרישות שלהם • לפיד ניסה למנוע מגנץ לעבור את מה שעבר עליו – אך אין חכם כבעל ניסיון
מחבר יואב קרקובסקי מחבר יואב קרקובסקי
Getting your Trinity Audio player ready...
ביבי גנץ 2
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

בכל פעם מחדש נתניהו מצליח להכניע את היריבים החריפים והקשים ביותר שקמו מולו. הרשימה ארוכה: אהוד ברק, ציפי לבני, שאול מופז, משה כחלון, יצחק הרצוג, אפילו יאיר לפיד ומשה בוגי יעלון נמצאים ברשימה הזו. מהשבוע מצטרף לרשימה הזו גם בני גנץ. בנימין נתניהו מוכיח פעם אחרי פעם שהוא הפוליטיקאי האחרון שנשאר כאן. הוא היחיד שיודע לשחק את המשחק, יודע לשלוט בנרטיב הפוליטי – ולהכניע את כלל היריבים שלו.

שנה וחודש לאחר שקם פה המיזם הפוליטי המוצלח והיעיל ביותר נגד נתניהו והליכוד, הוא הגיע לסוף דרכו ברעש גדול. העימותים והלחצים שברו אותו מבפנים. חוסר היכולת לרבע מעגלים ולהפוך את המשחק הפוליטי לאומנות האפשר, הביאה את האלטרנטיבה השלטונית היחידה שצמחה פה בשנים האחרונות לסוף דרכה.

בני גנץ לא עמד בלחץ והגיע להחלטה לאחר שמאס במשחק הפוליטי. יאיר לפיד האמין שרק בכוח אפשר לקפל את ראש הממשלה. נתניהו לימד את כל יריביו בעבר שהוא פועל בכוח נגדם וכך הוא מקפל אותם. מי שמתכופף, נתניהו שובר לו את המפרקת. כך הוא עשה לכולם, גנץ יכול עכשיו להיות הבא בתור שיוכל לספר על כך. לפיד החליט להתייצב מולו זקוף. בשלבים הראשונים של המשחק זה אפילו די עבד לו, ההצעות של הליכוד הלכו והתקרבו לדרישות של כחול לבן – אבל הפערים נותרו. לפיד וכמוהו גם יעלון האמינו שעוד קצת, ואפשר להגיע להישג משמעותי. הם דרשו מגנץ סבלנות. גנץ איבד אותה.

שני צירים מרכזיים הובילו לרגע הזה. ציר מוטי סנדר-רונן צור, וציר אריה דרעי-גבי אשכנזי. מוטי סנדר הוא איש עסקים שהיה איש הקשר שניסה לחולל פה ממשלות אחדות גם בעבר. ב-2016 הוא היווה את הציר המרכזי שחיבר בין נתניהו לבין יצחק הרצוג, שלוש שנים לאחר מכן הוא ניסה להביא את אבי גבאי לממשלתו של בנימין נתניהו, רגע לפני פיזור הכנסת. רונן צור הוא האיש של גנץ. הפעולה האחרונה שלו מול נתניהו הייתה הגשת תלונה במשטרה נגד אנשי הקמפיין של הליכוד שהוחשדו בחלק מן הדיווחים בימים שלפני הבחירות בהפעלת חוקרים פרטיים נגד גנץ ונגדו, מה שלא הפריע לו לעודד את הלקוח שלו לחבור לממשלה בראשות אותו נתניהו עצמו.

נתניהו לימד את כל יריביו בעבר שהוא פועל בכוח נגדם וכך הוא מקפל אותם. מי שמתכופף, נתניהו שובר לו את המפרקת. כך הוא עשה לכולם

צור היה האיש המרכזי שהתנגד להקמת כחול לבן יחד עם יאיר לפיד. הוא סימן את לפיד מתחילת הדרך כמכשול המרכזי בפני היכולת להרכיב ממשלה. תחילה בגלל הסלידה ההדדית של החרדים ממנו ושלו מהם, ואחר כך בשל הווטו של לפיד על כל שיתוף פעולה עם בנימין נתניהו במסגרת ממשלת אחדות לאומית. אין זה פלא שהדרך לפירוק כחול לבן הייתה באמצעותו של צור.

אתמול (חמישי), היה היום השני הגרוע ביותר בקריירה הפוליטית קצרת המועד של בני גנץ. הראשון היה בוקר תוצאות הבחירות האחרונות, שנתנו ניצחון מספרי של הליכוד על פני כחול לבן, וצריבה תודעתית של הפסד – שממנה קשה היה להתאושש. למרות כל זאת הוא קיבל את המנדט להרכיב ממשלה. אמש הוא אמנם נבחר לראשות הכנסת, אבל הוא נגרר לשם ולא באמת רצה את זה.

הדילמה של גנץ מורכבת. הוא היה צריך להחליט רק בין אופציות רעות, בין דבר לכולירע, צרעת וקורונה. לא ברור מה הייתה הבחירה שלו בסוף. כחול לבן הייתה תרכובת בעייתית ביותר. מצד אחד הכנפיים הימניות שהביא איתו יעלון – צבי האוזר ויועז הנדל, ניסרו את ענף ממשלת המיעוט ולא איפשרו לו לאיים באופן אמיתי על ראש הממשלה נתניהו בממשלה בלעדיו. מצד שני יאיר לפיד סרב לכל אופציה קואליציונית שאינה ממשלת מיעוט, ולא נתן גם שום פתרון אחר. כך נותר גנץ ללא אלטרנטיבה של ממש. הוא רצה החלטה, לפיד ויעלון רצו עוד זמן. גנץ האמין לאולטימטום שבא מבלפור, אם יו"ר הכנסת יבוא משורות יש עתיד, לא יהיה משא ומתן להרכבת ממשלת אחדות. גנץ בחר להאמין לדברים ששמע משליחיו של נתניהו, שלפיד יעדיף בחירות על פני ממשלה פריטטית, מאשר ללכת עם שותפיו שרצו אותו בראשות הממשלה – ראשון ברוטציה.

זו אולי תמימות פוליטית של מתחילים אבל גנץ בחר ללכת על המהלך של פירוק ביתו הפוליטי ולאבד את תמיכת כל בלוק השמאל-מרכז. זאת כשאין לו ביד שום הסכם חתום גם לא בראשי תיבות עם בנימין נתניהו. לכאורה עכשיו כבר נתניהו חיסל אותו, והוא יכול לחזור בו מחלק גדול מההתחייבויות שנמכרו קודם לכן. נתניהו כבר עשה את זה כל כך הרבה פעמים בעבר, גנץ יכול להיות בטוח – זה יקרה גם לו. אין לו את היכולת להכריח את נתניהו לממש את ההתחייבויות שכתובות על קרח, בטח כאשר מזג האויר מתחמם לקראת אביב קיץ 2020.

יו"ר חוסן לישראל הבין שבחירות רביעיות הן אסון. אסון חברתי-כלכלי בלב ליבו של משבר הבריאות, כלכלה וחברה החמור ביותר שידע העולם במאה השנים האחרונות. זה אסון פוליטי כשבכישרון נדיר הצליח גנץ להפר את כל הבטחות הבחירות שניפק בשנה ורבע החולפת. מההבטחה של להקים בקולות הרשימה המשותפת – בזכותם הוא קיבל את המנדט. עד לכך שלא יישב עם נתניהו וכתבי האישום – וזאת רק רשימה חלקית. הוא בחר באופציה שנראית לו הגרועה פחות, למדינת ישראל, אבל היא בהחלט הגרועה ביותר עבורו.

גנץ עומד לשבת סביב שולחן ממשלה אחד עם מי שכינו אותו לא שפוי, לא אפוי, מסוכן לישראל. התמונה הסוראליסטית של אמש, הייתה של מירי רגב. השרה והשכנה מראש העין, הייתה הכי אלימה והכי גסה כלפי גנץ. היא נכנסה למליאת הכנסת הצביעה בעד גנץ, וניגשה למקום מושבו. הוא נראה היה כמי שלא ממש שמח לפגוש אותה. מה היה לה לומר לו? שהיא מתנצלת על השיימינג הציבורי שהיא עוללה לו, על הדברים הקשים שהיא הטיחה בו. יש סיכוי, שאם יתממש הסכם הרוטציה, היא רגב, תשוב להיות פקודה שלו. שרה בממשלתו. כדאי לה אולי להחניף מעט, אולי זה ישפר קצת את היחסים.

ההיסטוריה היא שתשפוט את המהלך של גנץ. בימים איומים של משבר כל כך חמור, הוא החליט לשים שוב את האגו בצד, בדיוק כפי שעשה כשהקים את כחול לבן לפני שנה וחודש והסכים להסכם רוטציה עם יאיר לפיד. הוא החליט שיש להניח לקרבות הפוליטיים ולהקים ממשלה. לא היה לו הכוח הפוליטי להמתין. אולי בשיחות שלו עם ראש הממשלה עדכן אותו נתניהו בתרחישי האימה שאותם הוא מפזר בישיבות הסגורות של השרים שמודלפות באופן מדוד לכתבים המדיניים על מנת שיגיעו לציבור. נתניהו שמבין את נפשו של גנץ, כפי שהוא יודע איך לקרא את כל יריביו הפוליטיים ידע על איזה מיתרים יש לנגן כדי לשבור את רוחו הפוליטית. עכשיו הבעיה של היא גנץ. שישאל את שאול מופז מה כושר המימוש של ההבטחות שמפזר נתניהו, האם בכלל הוא יודע לקיים את שהתחייב.

נתניהו ידע על איזה מיתרים לנגן כדי לשבור את רוחו הפוליטית של גנץ. השאלה היא אם הוא יודע לקיים את ההתחייבויות

הליכודניקים עשו לגנץ הכל. מעבר לקביעה שהוא מסוכן לישראל, הם האשימו אותו בהיעדר מנהיגות, חוסר כריזמה. ברוב חוצפה וגועל האשימו אותו בגמגום. אבל במישור הפוליטי גנץ גמגם. הוא לא באמת רצה. היה חסר לו האקס פאקטור שראשי ממשלה זקוקים לו – כושר העמידה שמנהיגים פוליטיים כל כך זקוקים לו. הוא השאיר על המגרש הפוליטי רק אדם אחד שרוצה להגיע לראשות הממשלה כמו שנתניהו רוצה. אדם שעשה לא מעט ויתורים אישיים השנה, אך לא ויתר על העקרונות שלו. גנץ השאיר את יאיר לפיד כמועמד האלטרנטיבי היחיד לראשות הממשלה. כן גם הוא מנפגעי נתניהו, אבל כמי שנפגע פעם אחת הוא לא מתכוון להיפגע בשנית. הוא ניסה למנוע מגנץ לעבור את מה שעבר עליו, אבל כנראה שאין חכם כבעל ניסיון. עכשיו גנץ צריך לעבור את זה על בשרו.

הפופולריים