בקרוב נפסיק לספור חולים - ונתחיל לספור מובטלים

כשנפסיק לספור חולים - ונתחיל לספור מובטלים
הזינוק בנתוני האבטלה מבהיל ממש, וכשלביטוח הלאומי ייגמר הכסף לשלם אז משרד האוצר ישלח את היד לכיס - על חשבון העתיד שלנו. לכן המדינה צריכה לצאת מהגישה החנוונית ולהביא סופר-טנקר תקציבי - ומהר | פרשנות
מחבר שאול אמסטרדמסקי | פרשנות מחבר שאול אמסטרדמסקי | פרשנות
Getting your Trinity Audio player ready...
אנשים בתור ללשכת התעסוקה
צילום: פלאש 90

בזמן שהווירוס עצמו עדיין מתפשט, זו הנקודה שבה משבר קורונה הופך להיות משבר כלכלי לא פחות משהוא משבר בריאותי, אם לא יותר.

המספרים של הביטוח הלאומי מבהילים ממש. כמעט בבת אחת, כמו בלחיצת כפתור, המשק טיפס משפל היסטורי בשיעור האבטלה - 139 אלף מובטלים, שהם 3.4% בלבד מכוח העבודה - לשיא של כל הזמנים. לפי שירות התעסוקה מתחילת החודש הצטרפו עוד רבע מיליון ישראלים למעגל הבלתי מועסקים. לפי הביטוח הלאומי בסוף החודש המספר הזה יעמוד על כחצי מיליון. זהו שיעור אבטלה שמעולם לא נראה כמותו בישראל: יותר מ-12%. הפעם האחרונה שישראל הייתה קרובה לשיעור אבטלה כזה הייתה ב-1992, אחרי גל העלייה הגדול ממדינות ברית המועצות לשעבר.

וזו בעיה.


כשהזמני יהפוך לפחות זמני - ולקבוע?

מנכ״ל משרד האוצר שי באב״ד אמר אתמול (רביעי) בחדשות הערב בכאן 11 שהנתון הזה מעט מטעה. רוב הבלתי מועסקים החדשים האלה אינם מובטלים, אלא בעצם בחופשה ללא תשלום. הם אמנם זכאים לדמי אבטלה, אבל באופן תיאורטי הם במצב זמני של אבטלה. מקום העבודה שלהם לא נסגר, הם לא פוטרו, פשוט כל העסק נעצר. אם משבר הקורונה יחלוף במהירות, הם עשויים לחזור למקום עבודתם ולהמשיך מהמקום שבו הפסיקו.

תיאורטית, הוא צודק. 85% מהנרשמים החדשים בשירות התעסוקה הם עובדים שיצאו לחופשה זמנית ללא תשלום. אלא שבמציאות, איש אינו יודע בשלב הזה מה יקרה אחרי פסח, כשהחופשה ללא תשלום תגיע לסיומה. אם וירוס הקורונה עדיין ימשיך להתפשט, כלומר שמקדם ההדבקה יהיה עדיין בסביבות 2 (כלומר שכל נשא מדביק שני אנשים חדשים), חזרה למקומות העבודה תהיה מסוכנת.

בביטוח הלאומי כבר נערכים למצב שבו מספר המובטלים מאמיר מחצי מיליון ישראלים, לכיוון מיליון ישראלים. אלה מספרים שקשה אפילו לדמיין

במצב כזה, הזמני יהפוך לפחות זמני, וחלילה אולי לקבוע. עשרות אלפי עסקים קטנים יקרסו, ומאות אלפי ישראלים ימצאו את עצמם באופן קבוע ללא עבודה. בביטוח הלאומי כבר נערכים למצב שבו מספר המובטלים מאמיר מחצי מיליון ישראלים, לכיוון מיליון ישראלים. אלה מספרים שקשה אפילו לדמיין.


כשההוצאות השנתיות על אבטלה יהפכו לחודשיות

בשנת 2018 כולה שילם הביטוח הלאומי כ-3.4 מיליארד שקל בדמי אבטלה. לפי הערכת הביטוח הלאומי, תשלום דמי אבטלה לחצי מיליון מובטלים יעלה 2.5 מיליארד שקל בחודש, כמעט כמו הסכום השנתי. אם מספרם יעלה, גם העלות תעלה. ככל שהמשבר יימשך, כך העלות תעלה.

בצד העלייה הישירה בעלות האבטלה, גם הביטוח הלאומי וגם קופת המדינה יחוו אובדן משמעותי בהכנסות. רוב הכנסות המדינה הן ממיסים - במיוחד מס הכנסה ומע״מ. ככל שיותר עובדים מצטרפים למעגל האבטלה, ככל שיותר חברות נסגרות ולא משלמות מס חברות, ככל שהישראלים מצמצמים את הצריכה שלהם כך יורדות ההכנסות ממע״מ. גם הירידות בבורסה משפיעות על הכנסות המדינה ממיסים.

הכנסות המדינה ממיסים היו אמורות להיות השנה כ-330 מיליארד שקל. ככל שהמספר הזה יפחת, כך תיפגע יכולתה של הממשלה להמשיך לממן את ההוצאות הגדלות של מערכת הבריאות, ואת התמיכה במפוטרים ובמובטלים.

מאיפה יבוא הכסף אם שיעור האבטלה יישאר גבוה לאורך זמן והכנסות המדינה יהיו בצניחה חופשית?

כשהביטוח הלאומי יחרוג מהתקציב שלו, וזה יקרה מהר מאוד, במשרד האוצר יתחילו לשלם את ההפרש מקופת המדינה, כך שדמי האבטלה לא ייפגעו. במילים אחרות, בטווח הקצר יהיה כסף לכל המובטלים. החשש הוא מפני הטווח הבינוני-ארוך - מאיפה יבוא הכסף אם שיעור האבטלה יישאר גבוה לאורך זמן והכנסות המדינה יהיו בצניחה חופשית.


מאיפה יבוא הכסף?

התשובה הקצרה היא - הכסף יבוא מהעתיד. 

החשב הכללי במשרד האוצר רוני חזקיהו כבר נערך ללוות את הסכום החסר בשוק ההון. הפער בין הוצאות הממשלה לבין הכנסותיה הוא הגירעון. ישראל היתה בגירעון של כ-50 מיליארד שקל עוד לפני משבר הקורונה, וכעת המספר הזה צפוי לגדול משמעותית, פי שניים ואפילו יותר. כל שקל שחסר למדינה החשב הכללי יצטרך ללוות באמצעות מכירת אגרות חוב - הלוואה שהמדינה לוקחת מהחוסכים.

כל שקל שחסר למדינה החשב הכללי יצטרך ללוות. כיצד לווים? מנפיקים אגרות חוב ומוכרים אותן בבורסה, בעיקר לגופי הפנסיה שמנהלים את החסכונות שלנו. המדינה תבוא ותגיד - תלוו לי כסף, ואני אחזיר לכם אותו במועד מסוים, עם ריבית. ככל שהשווקים יורדים, כך הריבית הזו תהיה גבוהה יותר, בשביל לפצות על הסיכון הרב שכרוך בהלוואה הזו. ככל שהחשב הכללי יצטרך ללוות סכום גדול יותר, ולאורך זמן רב יותר, כך הריבית הזו תעלה.

בקיצור, הממשלה תממן את ההוצאות המתנפחות שלה בהווה על חשבון העתיד - אחרי שכל המשבר יסתיים היא תצטרך להחזיר את ההלוואות האלה במשך עשרות שנים, במחיר גבוה. הסכום הזה ייכנס לפנסיות שלנו בעתיד, אבל יפגע משמעותית בתקציב השנתי של הממשלה, וביכולת שלה להשקיע בהוצאות הציבוריות.


סכנת האינפלציה

במשרד האוצר יעשו הכול בשביל להימנע מעליית מיסים. העלאת מיסים בזמן מיתון היא פעולה שתכביד על הכלכלה עוד יותר ותקשה עליה להתאושש. מה יקרה אם אי אפשר יהיה יותר ללוות כסף מגופי הפנסיה?

במקרה כזה במשרד האוצר יבקשו מבנק ישראל שיקנה את אגרות החוב החדשות שהממשלה תנפיק, אבל לא בטוח שבנק ישראל יסכים.

מעט למיטיבי לכת: אם בנק ישראל יקנה מממשלת ישראל אגרות חוב חדשות, הדבר יהווה דה-פקטו הדפסת כסף, וזה אסור על פי חוק. ב-1985, במסגרת תכנית הייצוב של המשק, קבע המחוקק שבנק ישראל לא ידפיס יותר כסף לבקשת הממשלה. זאת כלקח מהעבר, שכן הדפסת כסף כרונית בדרישת הממשלה הביאה להיפר-אינפלציה בשנת ה-80, שהגיעה בשיא לעליית מחירים שנתית של יותר מ-400%.

כשהממשלה מדפיסה כסף לאורך הזמן, ערך הכסף יורד. אם לכולם יש יותר כסף, הסוחרים והמוכרים ידרשו מחיר גבוה יותר על המוצרים שלהם, וכך המשק עלול להיכנס לעליית מחירים.

זה לא בהכרח יקרה בטווח הקצר, אבל בנק ישראל עלול לחשוש מאוד מכך שהמצב הזה לא יימשך זמן קצר בלבד. בקיצור, אנחנו עוד לא שם, ויידרש מצב קיצוני מאוד בשביל שנגיע לשם. מצד שני, תסתכלו על מה שקורה בחוץ - זה נראה די קיצוני.


נוכח נפקד במשרד האוצר

בחזרה להווה: במובנים רבים, כלכלה היא פסיכולוגיה. הבורסות יורדות כי המשקיעים מצפים לרע. הם רואים ענפים שלמים מפסיקים לעבוד וצופים שחברות רבות יפשטו רגל ויחדלו מפעילותן, כך שהשווי שלהן יורד. באותה מידה, העובדים שפוטרו או הוצאו לחל״ת, כמו גם מקומות העבודה והעסקים הקטנים, מצפים שהממשלה תפתור איכשהו את המצב עד אחרי פסח. רק שלא בטוח שזה יקרה.

בשביל לפזר את אי הוודאות כמה שיותר ובשביל לנהל את הציפיות של הציבור, של העובדים, של המשקיעים והעסקים, משרד האוצר מוכרח לפעול באופן נחוש, מהיר ופומבי. עסקות חבילה מאחורי הקלעים עם ההסתדרות והתעשיינים זה חשוב, אבל זה לא מספיק. הציבור הישראלי צריך לשמוע באופן ישיר מקברניטי האוצר (אני נמנע מלדבר על שר האוצר משום שהוא נראה כקליפה של עצמו, פוליטיקאי שכבר הודיעו על פרישתו ומת לצאת מהתפקיד שהוא עדיין נמצא בו) מה בדיוק הוא מתכנן לעשות אחרי הפסח. 

ממשלות רבות מסביב לעולם משיקות בזו אחר זו תוכניות גרנדיוזיות בהיקפים היסטוריים לסייע לעסקים, לכלכלה, לעובדים

ממשלות רבות מסביב לעולם - צרפת, קנדה, ארצות הברית, איטליה, וגם הבנק המרכזי של אירופה - משיקות בזו אחר זו תוכניות גרנדיוזיות בהיקפים היסטוריים לסייע לעסקים, לכלכלה, לעובדים. בארצת הברית עמלים על תוכנית במסגרתה ישלחו צ׳קים הביתה לציבור, בשביל שלאנשים יהיה כסף לקנות מזון. זו התקופה שאנחנו נכנסים אליה.

משרד האוצר חייב להסביר ולהבהיר לציבור היכן הוא עומד. הבטחה מעורפלת של השקעה עתידית בתשתיות של 5 מיליארד שקל שכחלון הצהיר עליה היא בדיחה. רוב הסכום ממילא כבר מופיע בתקציב, ובכל מקרה אין זה מספיק. אני לא יודע מה צריך להיות גובה החבילה שהאוצר צריך להציג - 50 מיליארד? 100 מיליארד? כל מספר זוכה. אבל זה צריך לקרות מהר, ובאופן אגרסיבי.

באוצר לא רוצים לשרוף תחמושת כלכלית מוקדם מדי. הם רוצים לראות מה יהיה המצב בסוף פסח ולהגיב בהתאם. לדעתי, התגובה צריכה להגיע מוקדם יותר - בימים הקרובים - והיא צריכה להיות אגרסיבית. 

כבר עתה ברור שהמחיר הכלכלי של המשבר הזה יהיה גבוה. זה הזמן לצאת מהתפיסה החשבונאית, החנוונית, ולעבור לתפיסה אחרת לגמרי. אנשים צריכים לדעת מה יקרה להם, מה יקרה לענף שבו הם עובדים, לתשלומי המשכנתא או שכר הדירה, מתי הילדים יחזרו ללמוד ואיך.

המשבר הכלכלי עלול להיות עמוק מאוד, וממושך. אנשים עלולים לרדת ברמת החיים שלהם ברמה משמעותית. אחרים עלולים להיקלע למצוקה נפשית ולפגוע בעצמם

המשבר הכלכלי שנגרם מהמשבר הבריאותי עלול להיות עמוק מאוד, וממושך. אנשים עלולים לרדת ברמת החיים שלהם ברמה משמעותית. אחרים עלולים להיקלע למצוקה נפשית ולפגוע בעצמם. בשביל לא להגיע למראות האלה, משרד האוצר צריך לפעול במהירות ולהביא סופר טנקר תקציבי. כל יום קובע. כל יום מגביר את חוסר הוודאות.

הפופולריים