"אז יהיו כמה שגרירים ממורמרים, לא נורא" – את הדברים האלה אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בדיון סגור, לפני שלושה שבועות, כאשר החלו בישראל לדון בפני אילו מדינות ישראל תסגור את שעריה. כאשר כמה גורמים מחו בפניו כי סגירת השערים בפני מדינות באסיה ואירופה, כשישראל היא הראשונה שנוהגת כך כלפיהם, עלולה לגרום למשבר ביחסים עמם, אמר נתניהו: "מבחינתי העיקר למנוע את המשך ההתפרצות. לא נורא אם יהיו כמה שגרירים ממורמרים". שגרירי אותן מדינות קיבלו התרעה של שעה וחצי לפני ההודעה הרשמית, משרדי ממשלה מחו – אבל משרד הבריאות בגיבויו של ראש הממשלה נתניהו קיבלו בסוף את ההחלטה.
כל חילופי הדברים הללו היו נכונים, עד שהגיע הרגע שבו ישראל נאלצה לקבל החלטה בעניין בריטניה וארצות הברית. שתי שותפות הסחר המרכזיות של ישראל, עם קהילה יהודית משמעותית, ומערכת יחסים ייחודית בין מנהיגי אותן מדינות ומדינתנו. זה היה הרגע שבו נכנס פיל ענק אל תוך החדר: הקורונה פגשה את הדיפלומטיה.
הנשיא טראמפ מנסה בשבועיים האחרונים להפחית מהפאניקה של הקורונה: מצד אחד מקים גוף מיוחד ומעביר תקציבים, אך מצד שני אומר שאחוזי התמותה נמוכים ממה שנאמר, שהכול יחלוף בקיץ ושבארצות הברית המצב לא נורא. זאת, למרות שהמספרים עולים מיום ליום: יותר מ-500 מקרי הידבקות, יותר מ-20 מתים מהמחלה עד כה ויותר ויותר מדינות וערים שמכריזות על מצב חירום. לכן, כשהגיע הרגע שבו ישראל נאלצה לקבל החלטה בעניין חברתנו הטובה ביותר, הגיע העימות בין משרד הבריאות לבין הדרג המדיני, כשנתניהו עצמו תיווך את הדברים לסגן הנשיא האמריקני, שמרכז את המערכה בעניין הקורונה.
כך, אף שבכינוס איפא"ק, שנערך באולם סגור העונה לכל הגדרות הבידוד הנדרשות של משרד הבריאות התגלו שלושה חולי קורונה, לא ראיתם הנחיה ישראלית לכל מי שחזר מאותו כינוס להיכנס לבידוד של שבועיים. כי ככה זה, עם ארצות הברית, לא רוצים להסתבך.
הפתרון של להכריז על חובת בידוד לשבים מכל העולם נובעת מהסיבה הפשוטה: עם כל המדינות יש לישראל בעיה, אין פה תיוג של מדינות – וכך ארצות הברית (וגם בריטניה) לא יתויגו כמדינות שבהן יש התפרצות חסרת תקדים של הקורונה ולכאורה מבחינת השפה הדיפלומטית זה אמור איכשהו לעבור. ועדיין, להבא, כשבכירי משרד הבריאות והממשלה יישאלו מהם הפרמטרים להטלת מגבלות ועל מי, מותר להגיד שיש שיקולים אחרים. כי אמינות היא הדבר המרכזי שאזרחי ישראל צריכים היום.