אין היגיון, רק קולות בקלפי: השליפות הכלכליות של המפלגות רגע לפני הבחירות

השליפות הכלכליות של המפלגות רגע לפני הבחירות
כשכל מנדט קובע, הקמפיינים הפוליטיים עוברים לשלב הטרגוט הממוקד, והפוליטיקאים שולפים שברירי הבטחות כלכליות. אז מה אם אין להן שום היתכנות כלכלית או רציונל, העיקר שיביאו עוד כמה קולות • צליל אברהם ושאול אמסטרדמסקי מנסים לעשות סדר בבלגן | חיות כיס
מחבר צליל אברהם ושאול אמסטרדמסקי מחבר צליל אברהם ושאול אמסטרדמסקי
Getting your Trinity Audio player ready...
קלפי, פתקי הצבעה, בחירות 09.04.2019
צילום: צילום: יונתן זינדל פלאש 90

בשני הסיבובים הקודמים של הבחירות לכנסת האסטרטגיה של כל המפלגות הייתה לצעוק געוואלד: "זה אנחנו או הוא!", "גונבים לנו את המדינה!", "אם לא תגיעו לקלפי הכול אבוד!". עכשיו, במועד ג', הגעוואלד כבר מוצה, הוא כבר לא מספיק בשביל למשוך מצביעים. עכשיו האסטרטגיה של כל המפלגות השתנתה: כולן יוצאות מנקודת הנחה שמפת המנדטים תישאר פלוס-מינוס אותו הדבר, ולכן הן מנסות לגנוב אחת מהשנייה מנדטים מאוד ספציפיים. לגנוב זו מזו קהלים מאוד מסוימים. לשם מכוונים עכשיו כל הקמפיינים.

ראיתם את נתניהו בסרטונים שלו, נוסע במונית לבתים של מצביעים ומסביר להם שזה מנדט לפה מנדט לשם? ראיתם את יאיר לפיד בסטוריז באינסטגרם מדבר בטלפון עם מצביעי מרצ ומסביר להם שזה מנדט לפה מנדט לשם? אז על זה אנחנו מדברים.

המאמץ לטרגט אוכלוסיות ספציפיות ולהעביר אותן מגוש לגוש גורם למפלגות לשלוף הבטחות כלכליות מן המותן. אלה לא תוכניות כלכליות מפורטות, אין מאחוריהן ניתוח של מקורות תקציביים שצוות של מומחים עבד עליו כמה שבועות. ממש ממש לא. אלה "תוכניות" שמה שצריך בשביל ליצור אותן הוא בעיקר גרפיקאי. אפילו בתור שליפות, משהו מרגיש בהן עקום.

אבל אולי לבוחרים זה לא חשוב. בעידן הרשתות החברתיות, שמציגות לנו פוסטים וסרטונים מטורגטים היטב, אולי כל מה שחשוב הוא לטרגט גם את הפוליטיקה. 

הליכוד: סיסמאות גנריות ועמומות

אם כל השליפות שייכת לליכוד. לפני שבועיים נתניהו הכריז שהמועמד שלו לתפקיד שר האוצר הוא ניר ברקת, ושניהם הציגו שורה של רפורמות. הייתה שם מצגת יפה מלאה בסיסמאות: להוריד את מחירי הדיור, להוריד את יוקר המחיה, להשקיע בחדשנות, בהייטק, בחקלאות, בבריאות. ה"תוכנית" הזו הייתה כל כך גנרית ועמומה, שאם היינו מחליפים את הלוגו של הליכוד בלוגו של כחול לבן ושולחים לעיתונאים, יש סיכוי שאף אחד לא היה שם לב.

התוכנית הזו לא תפסה את תשומת הלב הציבורית שבליכוד בנו עליה, אולי בגלל שהייתה כללית מדי ולא פנתה לקהל ספציפי. השבוע, נתניהו וברקת הודיעו שהם מבטיחים לממן שנת לימודים ראשונה באוניברסיטה לחיילים משוחררים וליוצאי השירות הלאומי. אז מה אם כבר עשור שנת הלימודים הראשונה במוסדות לימוד בפריפריה ממומנים בידי המדינה לחיילים משוחררים (חוק שהעבירה גילה גמליאל ב-2010), ואז מה אם כבר היום פיקדון ומענק השחרור מספיקים לרוב בשביל לממן שנתיים, או אפילו שלוש שנים (תלוי באופי השירות הצבאי), של התואר הראשון. העיקר שמספיק חיילים לפני שחרור יבואו להצביע.

אגב, אם אתם שואלים את עצמכם לגבי שליפות כלכליות של כחול לבן, לא מצאנו כאלה מהשבועיים האחרונים. כנראה שבמפלגה עסוקים בדברים אחרים בזמן הזה. מה שכן, אם בא לכם לקרוא או לשמוע את הניתוח המפורט שלנו על המצע הכלכלי שהם פרסמו אי שם בסיבוב הראשון של הבחירות, הוא זמין בהסכת.

העבודה-גשר-מרצ: הבלגן שנוצר כשמאחדים מפלגות 

השותפות של העבודה, גשר ומרצ הניבה שליפה משונה למדי. בפייסבוק, באינסטגרם ואיפה לא, העבודה-גשר-מרצ שלפו משהו שהן מיתגו בשם "רואים שש שש" - 6,000 שקל שכר מינימום, 6,000 שקל קצבת זקנה, 6,000 שקל קצבת נכות. 

בסיבוב הקודם של הבחירות, שלוש המפלגות דווקא הציגו מצע כלכלי מקיף, בעיקר העבודה ומרצ. הן הבטיחו לממן את התוכניות שלהן באמצעות העלאות מיסים שונות, ועל ידי הגדלה של הגירעון. בבחירות האלה מופיע באתר שלהן מצע מאוחד, שמבוסס על שלושת המצעים שבאמת לא היו מאוד שונים זה מזה. 

מה שכן, תוכנית "רואים שש שש" לא מופיעה באף אחד מהם, וגם לא ראינו אותה בשום פרסום אחר. זה נראה כמו איזה בלון ניסוי שמישהו הפריח בפייסבוק לראות אם זה יתפוס, או כמו תוצאה של הבלגן שנוצר כשמאחדים מפלגות, וכמה קמפיינרים ואסטרטגים צריכים לתאם ביניהם את העבודה שלהם.

למה דווקא 6,000? למה קצבת נכות צריכה להיות זהה לקצבת זקנה? ולמה הן צריכות להיות זהות דווקא לשכר המינימום? אין נימוק של ממש. העיקר לפנות לאצבעות הנכונות.

ימינה: אילתים ועובדים זרים

ברשימת ימינה נזכרו לשלוף בשבועיים האחרונים שתי הבטחות שונות, בשביל לקרוץ לשני קהלים ממוקדים שונים: האילתים, ואנשים שממש לא סובלים עובדים זרים. תודו שזו חשיבה אסטרטגית מרחיקת לכת.

לאילתים נפתלי בנט הציע להפחית את עלות הטיסה לעיר למאה שקל לכיוון, לקצר את הטיסה לעיר בעשר דקות, לקדם את הרכבת לאילת ולהכפיל את כביש 90. כמה זה יעלה? מי ישלם את זה? למה צריך בכלל כביש עם ארבעה נתיבים לאילת וגם רכבת במקביל? והאם ימינה, שתומכת בכלכלה חופשית, מתכוונת להטיל פיקוח מחירים ממשלתי על הטיסות הפנים-ארציות? על כל אלה בנט לא דיבר. 

חלק מההצעות האלה אמנם לא חדשות, כך שזו לא שליפה מוחלטת. מצד שני, מתי בפעם האחרונה ימינה שמה את אילת בלב המצע כלכלי שלה? ובכלל, אם ראשי ימינה מטיפים נגד סבסודים ממשלתיים והתערבות ממשלתית, איך הם מסבירים את כל זה? יותר מהכול זה נראה שמישהו שם נזכר שיש באילת מנדט, ושיש שם אולי אכזבה מהליכוד בגלל סגירת שדה דב, וניסה לגרד את המנדט הזה.

מלבד האילתים, איילת שקד החליטה להיטפל, מכל הדברים בעולם, לפנסיות של העובדים הזרים. משהו שנראה באמת מאוד אקראי. 

סמי פרץ ב"דה מרקר" כבר קרע לגזרים את הטיעון שלה. הוא הסביר שישראל כפופה לאמנות בין-לאומיות שלא מאפשרות להפלות בין עובדים זרים לישראלים, שעובדים זרים מקבלים את כספי הפנסיה רק כשהם עוזבים את ישראל וזה משמש כאיזשהו תמריץ עבורם לא לעבוד פה, ושמה שמייקר את עלות העסקתם עוד יותר הוא היטל העובדים הזרים שמחייב את המעסיקים לשלם לרשות המסים בין 15% ל-20% מאחוזי ההעסקה של העובד.

כל זה כמובן בלי להיכנס בכלל לעניינים מוסריים שלא מעניינים את איילת שקד. אבל אולי היא חושבת שיש אוכלוסייה שזה מה שנמצא בראש מעייניה וששווה איזה חצי מנדט, אז למה לא לשלוף.

מגיע לנו יותר

מערכת הבחירות השלישית בתוך שנה קרובה לסיומה, ונראה שרוב המשתתפים בה – הפוליטיקאים, התקשורת, הציבור - עייפים. כמו בסדרת טלוויזיה שהעונה השלישית שלה פחות טובה מהשנייה, שבעצמה הייתה פחות טובה מהראשונה, אבל אנחנו עדיין צופים בה כי אין משהו אחר לראות.

אולי אין מה לצפות מהמפלגות שיציגו תוכנית מעמיקה, מלאה בפרטי פרטים קטנים, כזו שעשרות אנשים ישבו וחשבו על כל אות שבה במשך שבועות ארוכים

במצב כזה, אולי אין בכלל סיבה לצפות שהפוליטיקאים והמפלגות יציגו תוכנית כלכלית מסודרת? אולי. אולי אין מה לצפות מהמפלגות שיציגו תוכנית מעמיקה, מלאה בפרטי פרטים קטנים, כזו שעשרות אנשים ישבו וחשבו על כל אות שבה במשך שבועות ארוכים.

מצד שני, אנחנו זכאים להבין מה תפיסת העולם הכלכלית שהמפלגות השונות מציעות לנו, ובמה הן נבדלות זו מזו. ואגב, לא צריך הרבה בשביל זה. אפשר פשוט לצייץ בטוויטר: "אני בעד מדינת רווחה שנממן באמצעות העלאות מיסים גורפות - הצביעו לנו"; או: "אנחנו בעד להקטין מאוד את המגזר הציבורי, ולהפחית את המיסים בשביל שאתם תקנו איזה שירותים ציבוריים שאתם רוצים עם הכסף שלכם!". ככה נבין יותר טוב. 

אבל אולי זה יותר מפחיד את המפלגות, מאשר לפלח את החברה הישראלית לפלחי פלחים ולהבטיח לכל פלח הבטחות עמומות אחרות, גם אם הן ריקות מתוכן. 

הפופולריים