אני בטוח שגם אתם זזתם באי-נוחות אתמול (חמישי), ואמרתם לעצמכם – איזה חוסר פרופורציות. מאז הגעתה לישראל של אסירת ציון, אידה נודל, שראש הממשלה וממלא מקומו הגיעו לקבל אותה בנמל התעופה בן גוריון לפני 33 שנים, לא הייתה אסירה שזכתה לכבוד היקר הזה. נעמה יששכר, צעירה ישראלית שנתפסה עם סמים במדינה זרה, נשפטה לעונש לא מידתי בעליל, וראש הממשלה ורעייתו טסו למוסקווה כדי להביא אותה הביתה במטוס הלאומי.
"נעמה יששכר, שנתפסה עם סמים במדינה זרה ונשפטה לעונש לא מידתי, חזרה עם רה"מ במטוס הלאומי. מי אחראי לכך שהנושא יצא מפרופורציה? אולי כדאי שנסתכל על עצמנו? אולי חוסר הפרופורציות הוא כולו שלנו. המבוכה היא לא רק מצפייה בטלוויזיה, היא גם מהסתכלות עלינו במראה"
— כאן חדשות (@kann_news) 31 בינואר 2020
הטור של @YaronDeckel #השבוע pic.twitter.com/Vjqq0MFXAy
את מי נאשים במבוכה הזו? את יפה יששכר - אימה של נעמה? היא פעלה בנחישות ובכוחות אין קץ להשיב את בתה. כל הכבוד לה. נאשים את ראש הממשלה? נכון הוא רוצה להיות פופולרי ערב בחירות, אבל הוא לא לבד בסיפור הזה. התקשורת עודדה אותו והוציאה את הסיפור לחלוטין מפרופורציה. נאשים את התקשורת? זה תמיד טוב, אבל היא יכולה רק לספר סיפור - צריך מי שישתה את הסיפור בצימאון ובסקרנות אין קץ.
מהמעצר בשדה התעופה ועד השחרור: כך השתלשלה פרשת נעמה יששכר
אולי כדאי שנסתכל על עצמנו? אולי חוסר הפרופורציות הוא כולו שלנו. המבוכה היא לא רק מצפייה בטלוויזיה, היא גם מהסתכלות עלינו במראה.
