אני האדם שחשף לתקשורת את קניון נחל ערבה. אני יושב בשקט וקורא את התגובות השונות ואת המאמרים המתפרסמים בעיתונים ומחייך. כיצד כל כך הרבה עיתונאים ואנשים אינטליגנטים פספסו את הסיפור האמיתי והרלוונטי? ואולי בכלל מדובר בנהר שישיב לים המלח את עלומיו ויעלה את המפלס שלו? בואו ניגע בשאלות - האם זה טבעי? האם זה נסתר? האם זה סודי? ובעיקר ניגע בשאלה מדוע פרסמנו את הכתבה ולמה היא כל כך חשובה לציבור.
"היו המון סימני שאלה": אורן אהרוני ענה על כל השאלות
האם זה סודי או אולי נסתר? אז זהו שלא
אין כאן נהר חדש, יש כאן נהר שפשוט לא היה מוכר לציבור, אלא ידוע רק לגיאולוגים של המכון הגיאולוגי ומיעוט מעובדי מפעלי ים המלח. הגיאולוגים של המכון הגיאולוגי פרסמו מאמרים על התחתרות בקניון, על התפתחות דלתת המלח ועל המים הזורמים בנחל. אבל אנשי המועצה האזורית תמר, אנשי החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת ים המלח, רשות הניקוז, המשרד להגנת הסביבה ואפילו אנשי מפעלי ים המלח הופתעו מעוצמת התופעות בתמונות שהצגתי להם.
כולם ידעו או חשבו שיש שם נחל, תעלה או חריץ בהם זורמת תמלחת עכורה, אך לא היו מוכנים לעוצמה הנופית של הנהר הקניוני וגדותיו, שמתפרצת לתוך עין המצלמה. אף לא אחד הלך לאורך גדת הקניון כולו והבין את המכלול הנופי הכל כך מיוחד שעומד בפני הרס טוטאלי.
כשלעצמי, לא הייתה לי כל סיבה לפרסם את המקום וכלל לא רציתי בכך. ובכלל אני לא בעד פרסום אתרי טבע רגישים ברשתות החברתיות, כיוון שזה מביא לרמיסת יתר שלהם. מה שהביא אותי לחבור לכתב אורן אהרוני הוא מראה המשאיות והשופלים שהחלו רומסים את שכיית החמדה הזו ללא היתר חוקי. במקרה הזה ראיתי לנכון לחרוג ממנהגי ולפרסם את המקום, כדי להעלות את המודעות הציבורית לקיומו ולפעול כדי לשמור אותו ואולי בעתיד לפתח בו אתר תיירות מבוקר.
סיפור הגילוי של הנחל הוא בעצם סיפור החשיפה של "קרחון", קרחון של שמירת טבע. כפי שראיתם בחדשות הערב בכאן 11 מדובר באזור בעל עוצמה נופית ברמה עולמית. אבל, האזור היפה הזה מאוים כבר היום על ידי דריסה של שופלים ענקיים, בניית מערכת סכרים בקניון, חציבה של קירות הקניון ובעיקר הערמת הר של פסולת מלח על חלק גדול מהתופעות המרהיבות שקיימות שם.
זהו הסיפור האמיתי ולא גילוי "נהר חדש". אם לא די בכך, חלק ניכר מהעבודות שנעשות שם נעשות ללא היתר חוקי והחלק שנעשה בהיתר, כנראה, לא נעשה על סמך בדיקה פיסית בשטח להכרת הנכס הנופי. פרויקט ענק של הערמת הר פסולת מלח על המקום הנפלא הזה מחייב שינוי מסוים בתכנון הפרויקט או בדיקת נחיצותו של הר מלח כזה.
נכון, עד כה לא ניתן היה לגשת לשם כדי להתרשם מעוצמת הנופים, זאת בשל סכנות מוקשים, בולענים, בוץ טובעני, קריסת גושי ענק וקירבה לגבול. אבל עתה הכתבה פרשה את עוצמת הנוף, התופעות בשטח ואת כלל המידע לפני הגופים הרלוונטיים. צריך לזכור גם, שמאז תכנון הפרויקט עברו שנים והתופעות הקסומות שבשטח התעצמו עקב ירידת מפלס ים המלח. ירידת המפלס מביאה להיווצרות נופים מרהיבים ומורכבים וביניהם התחתרות והעמקת הקניון בקצב מהיר, היווצרות בולענים חדשים וגיבוש אינטנסיבי ביותר של מלח שמגדיל את דלתת המלח בקצב מהיר ביותר.
יש מי טוענים שלא מדובר בטבע, אלא בתעלת ניקוז של מי נקז תעשייה הנשפכים לים המלח. טעות בידי המקטרגים. הערוץ אינו תעלה כפי שהים התיכון אינו גיגית. הערוץ התחתר באופן טבעי על ידי המים הזורמים בו, וגיבש באופן טבעי את שלל תופעות המלח. מקור המים הזורמים בנהר הוא מי ים "טבעיים" שמפעלי ים המלח שואבים מים המלח ומעלים אותם לגובה בריכות האידוי התעשייתיות הממוקמות בשטח האגן הדרומי (לשעבר) של ים המלח.
לאחר מיצוי האשלג וחומרים נוספים, מוחזרים כ-50 אחוזים מנפח אותם מים טבעיים שנשאבו, חזרה צפונה אל ים המלח דרך ערוץ נחל הערבה. המים זורמים בנחל באופן טבעי לפי חוקי הגרביטציה אל ים המלח, בדיוק כפי שמי שיטפונות החורף, גם ללא מי התמלחת הסופית, היו זורמים אל חופי ים המלח הנסוגים.
האם מדובר בנחל טבעי? זו שאלה של הגדרה
יש לזכור שבעוד מקומות רבים, אפילו בשמורות טבע, מים נשאבים ממורד הזרימה כדי להזרים אותם שוב בנחל. האם זה הופך את הנחל ללא טבעי?
באזור המדובר, שנקרא "מיצר לינטש" הנמצא ממערב ללשון של ים המלח, זורמים מים בשני נחלים. באחד, מים הדולפים מהבריכה התעשייתית של מפעלי ים המלח וככל הנראה נמהלים בהם גם מעט מי מעיינות. בשני, זורמים מי תמלחת שמלוחים יותר ממי ים המלח. מדובר במים מלוחים מאוד (תמלחת סופית של מי ים המלח לאחר שמיצו מהם מלח בישול, אשלג, ברום, מגנזיום ומינרלים אחרים).
לתוך מי התמלחת נמהלים גם מי שיטפונות, מי נחלי איתן המגיעים בתת-הקרקע מממלכת ירדן ומי מלחת סדום. האם זה טבעי? זו שאלה של הגדרה. האם זה יפה וראוי לשימור? התשובה במאות התגובות והסערה התקשורתית. צריך לזכור שלא רק מה שטבעי זכאי לשימור, יש אין-ספור דוגמאות לשימור אזורים שאינם טבעיים ב-100 אחוזים.
אז מהי מטרת המהלכים שלנו? האם לחבוש כובע שעם ולצאת לגלות ארצות חדשות? לא. המטרה הראשונה היא להביא למודעות הציבור את נכסי הנוף שבאזור. שנית, להציף את האיומים על הנוף מעבודות עפר רחבות היקף ולפעול למניעת נזקים. מטרה נוספת היא לפעול יחד עם מפעלי ים המלח, מערכת הביטחון, מוסדות התכנון, המועצה האזורית תמר, גופי שמירת טבע וגופים לא ממשלתיים לשמור את הנהר, לפתח את האזור לרווחת הציבור ואולי להכריז עליו כעל פארק גיאולוגי או אפילו כפארק הנמוך בעולם. ולבסוף, להביא את הציבור לפקוח עיניים כדי לשמור ולהיאבק על שמירת הנופים המיוחדים באזור שהם נכסי הציבור.
