שנים מוכרים לנו סיפור שיש הסכם לא כתוב בין ישראל לחיזבאללה. ששני הצדדים מאמינים שעימות יהיה הרסני לכולם, ולכן עדיף להימנע ממנו בכל מחיר. אבל דוגרי? המציאות בשטח כבר לא ממש מתיישרת עם התיאוריה.
ביולי הקרוב נציין 17 שנים למלחמת לבנון השנייה - המלחמה שיצרה מאזן אימה בין ישראל לנסראללה. בשנים שעברו, אלפי לוחמים של חיזבאללה היו עסוקים מעל הראש בעזרה לאסד לשרוד בסוריה, ואם זה לא מספיק, גם אצלם בבית בלבנון הקריסה הכלכלית הוציאה את כל שונאי נסראללה מהחורים. אז מה גורם לנסראללה להיות שוב אול אין? במשפט אחד - תחושה שההרתעה הישראלית בשכונה נחלשת.
מהתכרסמות לקריסה – זוהי ההתגלגלות של ההרתעה הישראלית, כפי שמתארים זאת מומחים ישראלים. בואו ניכנס לראש של חסן: מהעיניים שלו, נראה שהגב שהממשל האמריקני נותן לישראל, ולכל בעל ברית אחר במזרח התיכון הוא לא מה שהיה. האמריקנים עסוקים במה שקורה בין רוסיה לאוקראינה ובמהלכים של סין במזרח הרחוק.
ההתפתחות בזירה הבינלאומית הולכת לכיוון של עולם רב קוטבי, שבו אין כבר הגמוניה מוחלטת לארצות הברית שמסייעת לישראל. ההתפתחות הזאת הובילה את סעודיה ומדינות ערביות נוספות לנרמל יחסים עם אירן בניסיון להשיג שקט תעשייתי. חוץ מזה, נסראללה מסתכל על מה שקורה גם בתוך ישראל ועל המשבר הפנימי שחלחל גם לצבא. כשחסן וחבר מרעיו בציר האיראני מחברים את הנקודות, הם עשויים לחשוב שנקודות הכוח של ישראל באזור בשנים האחרונות הפכו לנקודות תורפה, ולכן אפשר לאתגר אותה מכמה זירות במקביל.
"אי אפשר להכחיש שהביטחון העצמי של נסראללה נמצא בעלייה מתמדת כבר כמה שנים"
ואי אפשר שלא להתייחס להסכם סימון הגבול הימי בין ישראל ללבנון בחודש אוקטובר שעבר - הסכם ששווק ככזה שנועד לצמצם היתכנות לעימות ראש בראש עם חיזבאללה. מצד אחד אי אפשר באמת לקשור בינו לבין ההסלמה מצפון. אבל מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שההסכם הושג אחרי איומים של נסראללה לפגוע באסדות הגז הישראליות, ושיגור מל"טים לשדה כריש. כך שאי אפשר להכחיש שהביטחון העצמי של האיש נמצא בעלייה מתמדת כבר כמה שנים.
אז התשובה לשאלה האם איבדנו את ההרתעה מול נסראללה לא חד משמעית. מצד אחד, אפשר להבין שמהזווית שלו, התקופה האחרונה נראית כמו שעת רצון להגשמת כל החלומות הכי פרועים שלו. מצד שני, ברור שהכל באישור נסראללה, אבל הוא עדיין מרחיק את עצמו מירי לעבר ישראל כי הוא לא רוצה לחטוף על הראש (כלומר יש עדיין ממד של הרתעה).
העובדה שנסראללה לא הגיב על התקיפה של חיל האוויר בשטח לבנון, כפי שעשה לפני שנתיים כש"פלגים פלסטיניים" ירו לעבר ישראל, מראה שגם הוא מחשב היטב את צעדיו, ויודע שעדיף לא לגרור את לבנון למלחמה כוללת מול ישראל. בסוף, לא סתם נסראללה שורד כבר 30 שנה בפוקר של המזרח התיכון. גם הוא יודע שמספיק הימור אחד לא נכון כדי להפוך להיסטוריה.
