מה שקיבל הציבור הישראלי אתמול (חמישי), זו הצצה לפרק של "סיפורה של שפחה" - גרסת רבני הציונות הדתית. הרב שלמה אבינר רואה בדמויות מובילות כמו איילת שקד, שולי מועלם-רפאלי, אורית סטרוק, וחלוצת חברות הכנסת של הציונות הדתית גילה פינקלשטיין, אירועים חריגים שיש לשים להם סוף, לא רק בציונות הדתית אלא בכלל. לדבריו, בדומה לתפיסת החרדים, לנשים אין מקום בעשייה הציבורית: "גם אם אישה דתייה תעמוד בראש מפלגה זה לא בסדר. המערבולת המסובכת של הפוליטיקה היא לא זירה בשביל התפקיד הנשי", אמר ראש ישיבת עטרת כהנים בכאן רשת ב'.
האזינו לריאיון עם הרב שלמה אבינר בכאן רשת ב
אצל החרדים יש משפט שונה אך עם מסר זהה: "כל כבודה בת מלך פנימה". משמעות המשפט, המופיע התלמוד, היא שכבודה של האישה הוא בכך שהיא יושבת בביתה, ואין זה מכבודה ומחמת חשיבותה להתרועע בחוץ, כפי שאין מדרך בת המלך להלך ברחובות כאחד האדם. את ניהול המדינה, אומרים לנו אבינר והחרדים, תשאירו לנו הרבנים - הגברים. בישראלית קוראים לזה הדרת נשים.
לא בכל יום מקבל פוליטיקאי מתנה כמו זו שקיבל נפתלי בנט השבוע. אם למישהו היה ספק מדוע הוא נפרד מהרבנים, אם למישהו היה ספק מה הביא אותו לצאת לחופש מהעסקנים, הגיע הרב אבינר והצדיק את המהלך בצורה המשכנעת ביותר. אליבא דאבינר, עדיף לאבד מנדטים מאשר לשים את שקד בראש המדינה.
בישראל 2019 אין מקום לאמירות כאלה, גם לא בציונות הדתית. המפד"ל הישנה והוותיקה הבינה והפנימה את זה כבר מזמן. בשנת 2003 נבחרה גילה פינקלשטיין להיות חברת הכנסת הראשונה מטעם המפלגה. פינקלשטיין הייתה אשת חינוך, ובלטה לטובה בפעילותה הפרלמנטרית. אחריה הגיעו נוספות, ולא רק למפד"ל, שהפכה לבית היהודי ופועלת מכוח המוסדות הדמוקרטיים ולא מושפעת מהחלטת רבנים, אלא גם לאיחוד הלאומי-תקומה, החרד"לית, שבה לרבנים כוח גדול ומשמעותי יותר. שם כיהנה חברת הכנסת אורית סטרוק.
כל הנשים האלה, מוכשרות ככל שהיו, לא היוו איום על ההנהגה הגברית. ולכן היה קל יותר להכיל אותן במרחב הפוליטי. כל זה השתנה עם איילת שקד, שהפכה לפוליטיקאית הפופולרית והמשפיעה ביותר בימין הישראלי בכלל, ולא רק בציונות הדתית. שקד הנחילה ערכים שמרניים ונלחמה את מלחמתו של הימין האידיאולוגי. האם ההצלחה שלה היא מה שתגרום לה לשלם את המחיר כמו סרינה, רעיית הקומנדר בסדרת המופת האמריקנית? האישה שעיצבה את האידיאולוגיה מודרת מצירי קבלת ההחלטות. אולי זהו הזמן גם של שקד לחשב מעט את המסלול מחדש ולא לדבוק בשמרנות – כי יש כאלה שלוקחים את זה למקומות קיצוניים מדי.
התבטאותו של הרב אבינר, שידוע כרב קיצוני שלא מייצג את כלל רבני הציונות הדתית, הופכת את החלטתה של שקד עם חזרתה מהחופשה ליותר קלה. את מה שאבינר דוחה, בנט יקבל בזרועות פתוחות, גם אם הנפש כבר לא חפצה כמו פעם.
שבוי של הרבנים
הרב רפי פרץ רוצה להיות יותר בנט מסמוטריץ', אבל הוא חושש. הוא נרתע מהחיבור עם הימין האידיאולוגי העמוק – מפלגת עוצמה יהודית, והיה מעדיף להתחבר עם שקד ובנט. אבל נראה כי לחץ הרבנים והעסקנים שהביאו אותו כמענה חירום לפרישת שר החינוך ושרת המשפטים לשעבר, לא יאפשר לו. פרץ רוצה לשדר לציבור רחב יותר, והוא מבין את הנזק שנציגי עוצמה יהודית ואנשיה הקיצוניים כמו ברוך מרזל ואיתמר בן גביר מחוללים. הוא רוצה להיפרע מההסדר הכובל שעשה לו בנימין נתניהו לפני ארבעה חודשים. בינתיים, הוא לא מוצא את הכוח הפוליטי לעשות זאת.
הרב פרץ מבין את הנזק שנציגי עוצמה יהודית מחוללים. הרב רפי פרץ ואיתמר בן גביר (צילום: פלאש 90)
ההתרסה של הרב פרץ אתמול אל מול נשות הכותל מסמלת גם היא את הבלבול שבו הוא נמצא. לבנט זה לא היה קורה, הוא מצדו הבין לעומק את הצורך לאחד את העם היהודי ולא לפלג אותו. קשה לחשוב על סיבה טובה מדוע יו"ר איחוד מפלגות הימין יטריח את עצמו להתעמת עם נשות הכותל, אם לא כדי לקרוץ לרבנים שהוא עומד כחומת מגן על הערכים השמרניים.
הרב פרץ צריך להחליט מה חזק יותר בתוך הזהות שלו כיו"ר איחוד מפלגות הימין - הזהות הרבנית או הדהות הפוליטית. רבני הציונות הדתית נשמעים בתקופה האחרונה כשמרניים וסגורים כלפי נשים, כלפי קהילת הלהט"ב וכלפי ציבורים נוספים. רק אמש דווח כי מנהלי בתי ספר של החינוך הממלכתי דתי חוששים להגיע ליום עיון שמקיים משרד החינוך שבראשו עומד הרב רפי, אשר אמור לעסוק בדרך ההתמודדות עם חד מיניות בקרב בני נוער דתיים. רק לפני שבועיים אמר הרב פרץ עם כניסתו לתפקיד החדש: "אני שר החינוך של כולם". הוא צריך לזכור אמירה זו.
גירעון-דיכאון
"קשה לנצח בחירות כשהמצב הכלכלי במדינה טוב", הזהיר יאיר לפיד טרם בחירות מועד א' את ראשי יש עתיד, עוד לפני שהוקמה כחול לבן. לפיד דיבר בקמפיין הבחירות האחרונות על כאוס כלכלי, אבל הוא לא זכה לקשב כי הנתונים לא היו חשופים. לפיד דיבר על גירעון של 55 מיליארד שקלים. שר האוצר משה כחלון חייך כהרגלו, הכחיש, ואמר שהנתונים לא מדויקים. הציבור, שהמספרים האלה עוברים לו מעל לראש, הניח לעניין.
עכשיו כבר הכול בחוץ, ושום חיוך של כחלון לא יכול לכסות על הבור התקציבי הגדול. פקידי האוצר מזהירים מגירעון של כמעט 4%, חריגה גדולה, והקיצוץ הרוחבי שכבר חווינו רק בשבועיים האחרונים הוא אפילו לא טיפה בים שצריך לשפוך על השריפה הזו. כחלון מסביר בשיחות סגורות כי הטיפול בגירעון פתיר. לדבריו, נכון לומר ש-2019 אבודה אבל בשנה הבאה אפשר לתקן. מבחינתו העלאת מיסים אינה הדרך, ותימצא דרך אחרת להתמודד עם המשבר. התחזיות השחורות של הפקידים המקצועיים במשרד לא מקובלות עליו.
דו"ח מבקר המדינה על הגירעון בתקציב המדינה: המבקר העביר לשר האוצר את טיוטת הדו״ח שבוחן את התנהלות בכירי המשרד במשבר הגירעון בסוף 2018. הגורמים נדרשים להגיב בשבועיים הקרובים לליקויים שמצא המבקר@amit1tomer #חדשותהערב pic.twitter.com/SgdmqpUvh3
— כאן חדשות (@kann_news) 4 ביולי 2019
עד עכשיו סלחו לכחלון. בליכוד נזהרו בכבודו, וכך גם בכחול לבן. אלא שעכשיו המצב שונה. כעת, כשכחלון הוא חלק מהליכוד ולא מהווה פוטנציאל לחיבור לאחר הבחירות, הגירעון ייוחס לו ולנתניהו יחד. הוא כבר לא יצליח להימלט מאימת הקמפיין. הפעם יצטטו את פקידי האוצר ואת נגיד בנק ישראל, שנבחר רק לאחרונה על ידי נתניהו וכחלון, אשר מזהירים מפני שורה ארוכה של גזירות כלכליות, ובהן גם העלאת מיסים. אביגדור ליברמן היה הראשון לתקוף, והשתמש בגירעון כדי לנמק את הצורך בממשלת חירום לאומית שתתמודד עם המשבר.
המשקם
הטלפון הנייד של פרץ היה עמוס בטלפונים ביממת הניצחון בהתמודדות על ראשות העבודה. על אף שוויתר על נאום ניצחון חגיגי בשל ההפגנות של יוצאי אתיופיה בכל הארץ, ההודעות והטלפונים הגיעו. שלי יחימוביץ', יריבה ותיקה, הייתה בין הראשונים לברך את פרץ על הישגו. היא לא הודיעה במי תתמוך, אבל בהחלט נותנת לפרץ רוח גבית לשקם את המותג מפלגת העבודה, וגם ממש לא דוחקת בו להתאחד עם אהוד ברק, להיפך. גם שפיר הרימה טלפון, וברכות הגיעו גם מראשי כחול לבן ואהוד ברק. רק אחד לא טילפן ולא בירך - איציק שמולי. זה כנראה לא מקרה. לא רק מול שפיר ניהל שמולי קרב, אלא גם מול פרץ, וכינה אותו עסקן.
שמולי דווקא נחשב מאוד מקורב לפרץ. לפני שנתיים היה בין הראשונים להביע בו תמיכה בהתמודדות הקודמת מול אבי גבאי. לאחר ההפסד לגבאי, קיווה פרץ למצוא את שמולי יחד אתו במחנה שניסה להקים בעבודה, אבל שמולי מיהר להתמקם ליד גבאי. בחודשים האחרונים, לפני הבחירות לראשות המפלגה, שוב חבר שמולי לפרץ, ובקמפיין הנוכחי הכול נעלם. לפי חלק מהמסרים שיצאו מהמטה של שמולי, פרץ הוא המסר הישן והעסקני, ושפיר מדשדשת ופועלת למען בחירתו של פרץ כי יש להם הבנה.
ייתן לשמולי זמן להתאושש מההפסד, ואז יגייס אותו לקמפיין שיקום המפלגה. עמיר פרץ (צילום: פלאש 90)
פרץ אינו איש דתי. הוא לא מחכה למשיח ואם משיח לא מטלפן - הוא מתקשר אליו. יו"ר העבודה הנכנס שוחח עם שמולי, שנראה כמי שלוקח את העובדה שהגיע שלישי בהתמודדות באופן לא קל. אבל פרץ רוצה להניח את הקרבות הפנימיים בצד. הוא יודע שהציבור הרחב לא עקב אחרי הפריימריז בעבודה בנשימה עצורה, ושמולי, למרות הכישלון, עדיין נכס במישור הציבורי ופרץ רוצה שיהיה חלק מהקמפיין. פרץ ייתן לו כמה ימים להתאושש, אבל אז יגייס אותו לקמפיין שיקום מפלגת העבודה.
לוח הזמנים של יו"ר מפלגת העבודה החדש-ישן עמוס. עד יום שלישי האחרון עבד פרץ בטירוף כדי לנצח, וזה עבד לו. חמש פעמים הוא התמודד, ופעמיים ניצח. אבל המספרים בהתמודדויות שונים בתכלית. בפעם הראשונה שניצח היה זקוק פרץ לעשרות אלפי מתפקדים, והפעם 13 אלף קולות הספיקו. מאז שנבחר הוא מסתובב בכל רחבי הארץ, מתחיל כמו תמיד מוקדם, ומסיים אחרי חצות.
כשפרץ עובד בטירוף כזה, זה לא בשביל לתת את הנהגת גוש השמאל למישהו אחר. המשמעות היא שהוא כאן כדי להוביל. השבוע הבא יעמוד בסימן פגישותיו עם צמרת הנהגת גוש המרכז-שמאל. הוא ייוועד עם ראשי כחול לבן בני גנץ ויאיר לפיד, כאשר גם עם גבי אשכנזי הוא בקשרים מעולים. הוא ייפגש עם יו"ר מרצ החדש ניצן הורוביץ, וכמובן גם עם אהוד ברק.
פרץ שומר על כבודם של כל ראשי המפלגות. הדלת פתוחה לחיבורים, והוא לא מדבר על דירוגים אלא על שיתופי פעולה. אבל היעד העיקרי שהוא סימן לו זה הבאת קולות מהימין. פרץ מאמין באמונה שלמה שמה שקרה ב-2006, יכול לחזור כעת. אז, כיו"ר העבודה, הוא איבד שבעה מנדטים לטובת קדימה, נוכח פרישתו של שמעון פרס שהפסיד לו בפריימריז. פרץ הביא אז 19 מנדטים, וטען שהחליף בוחרים. לפי התיאוריה שלו בזמנו, חלק ממצביעי העבודה נדדו לקדימה, והוא הביא מצביעי ליכוד וימין - בעיקר מהפריפריה. לא בטוח שאהוד ברק וניצן הורוביץ הם החיבורים הנכונים מבחינתו, כדי לגרום לזה לקרות גם בבחירות 2019.
הכישלון של שמולי ההישג של שפיר
הפתעת השבוע היא סתיו שפיר. הקרב המכוער בינה לבין איציק שמולי רק דרבן את תומכיה, בעיקר בתל אביב, להגיע ולבחור בה. היא ניהלה קמפיין שקט יחסית - לא התלהמה, ולא הגיבה למתקפות היומיומית שבאו מכיוונו של שמולי כלפיה. היחסים בין השניים גרועים מאוד, אבל זה דווקא חיזק את שפיר.
שמולי לעומת זאת איבד הרבה מאוד נקודות במפלגה בהתמודדות על ראשות העבודה. זו התמודדות מוקדמת מדי בעבורו. הוא טעה וניתח את תוצאות הפריימריז לרשימה לכנסת לפני ארבעה חודשים, מצא שקיבל 17 אלף קולות, והניח שזה מספר שיתבטא גם בהתמודדות לראשות המפלגה. שמולי עוד צריך ללמוד את מה שאחרים למדו על בשרם לאורך שנים של עבודה והתמודדויות. פריימריז לרשימה שונים בתכלית מהתמודדות על ראשות המפלגה. כשמתפקדים מרכיבים רשימה, יש כמה פרמטרים שיש לקחת בחשבון, כמו פופולריות, איום סביבתי ומידת ההתנגדות שמועמד מייצר. המנצח הוא זה שבדרך כלל רמת ההתנגדות כלפיו מצד יריביו, ומידת האיום שהוא מהווה לאחרים, נמוכה יותר. כך בליכוד הצליח משה כחלון להגיע לצמרת הרשימה ב-2006, וכך מצליח יולי אדלשטין להגיע כל כך גבוה כבר פעמיים.
זה ממש לא אותו הסיפור בהתמודדות לראשות מפלגה כמו מפלגת העבודה. כאן בוחנים המתפקדים גם את מידת היכולת לנצח ולהביא קולות. לפרץ יש את האפיל המנהיגותי שהעבודה חיפשה, שמולי ושפיר נתפשו כצעירים מדי - טייפקאסט מצוין להנהגת מרצ, אך לא של העבודה.
