מלווים בקלישאות: הצצה אל מאחורי המבצעים הצבאיים בעזה

מלווים בקלישאות: מאחורי המבצעים הצבאיים בעזה
ישראל שוב דאגה להשאיר את "הריבון ברצועה" - חמאס, מחוץ לסבב הלחימה ונשאלת השאלה - האם ישראל מחזקת במו ידיה את ארגון הטרור? • בג'יהאד לא מקבלים את "שקט ייענה בשקט", והמצרים לא מוכנים "להתבזות" • האם המבצע באמת "ישנה את המשוואה"? | פרשנות
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
3 - מבצע מגן וחץ - היום השני
צילום: AP

"חמאס הוא הריבון ברצועה"

המשפט המוכר הזה הפך להיות כמעט שורת ברזל בהודעות דובר צה"ל אחרי כל פעולה ברצועת עזה, בדרך כלל עם ההמשך הכמעט אוטומטי, שלפיכך על חמאס לפעול להחזיר את השקט. אבל בשני המבצעים האחרונים ברצועת עזה, מבצע "עלות השחר" של ממשלת לפיד-בנט, ומבצע "מגן וחץ" של הממשלה הנוכחית, חמאס נותר בצד.

גורם מדיני בכיר תיאר לכאן חדשות את שאירע בקשר שבין חמאס לג'יהאד האסלאמי. לטענתו, פעילי הג'יהאד ניסו לשכנע את חמאס להשתתף בצורה אקטיבית בירי, אך ללא הצלחה, עד שהם התייאשו - ופעלו לבדם. וכך, באופן אירוני משהו, חמאס נותר המבוגר האחראי ברצועת עזה, ובכך נהנה ממעין חסינות.

בפעילות הצבאית ובהנחיית הדרג המדיני הקפידו שלא לפגוע בפעילי חמאס בעת התקיפות האוויריות, כדי לא להוסיף לארגון הטרור תירוץ או נימוק להיכנס למעגל האש. גורמים ביטחוניים אומרים שבמהלך שיחות התיווך המצריות, מצרים הפעילה לחץ על חמאס, כדי שזה יפעל להביא לרגיעה ברצועה. זו התפתחות חשובה, שמתירה לישראל אפשרות למבצע לוקסוס - מול אויב חלש בהרבה, שזוכה להתנגדות מבית, ועם יכולות צבאיות מוגבלות. עם זאת, עם הכניסה ליום לחימה נוסף, ובצעד חריג שמסמל את התקיעה בשיחות הפסקת האש, ישראל שיגרה איום פומבי על חמאס: "הסיכולים האיכותיים שפוגעים בשורת הפיקוד של הג'יהאד הם גם מסר לחמאס וארגוני טרור אחרים שמאיימים לפגוע בישראל".

תקיפה ישראלית בעזה. צילום: עטיה מוחמד, פלאש 90

המצב שנוצר מעורר גם שתי תהיות מרכזיות: הראשונה - האם בכך ישראל לא מחזקת (יש יאמרו שוב) דווקא את חמאס מסבב לסבב. והשנייה - איך מי שהיום חברים בכירים בקבינט, נגיד השר איתמר בן גביר, היו מגיבים אם אותו דבר היה קורה, זה מבצע שני ברציפות - לו היו באופוזיציה. 

"שקט ייענה בשקט, אש תיענה באש"

את ה"שקט ייענה בשקט" המוכר לנו כל כך טוב משורה של חילופי מהלומות ברצועת עזה, החליפה כעת, במבצע מגן וחץ, הגרסה התקיפה יותר, "אש תיענה באש". זוהי אותה רטוריקה מוכרת שנועדה להסביר לאוזניים ישראליות את המצב המורכב שבדרך כלל מלווה עימותים צבאיים, סוג של עמדת המתנה למתרחש לבוא, מבלי ביטחון מלא בעתיד לבוא.

מגן וחץ - וחוזר חלילה | האזינו לפרק של עוד יום

וכך באמת קרה שלשום (10.5). התיאור הבא מבוסס על כמה מקורות - ישראליים וזרים - שלוקחים חלק ממשי בשיחות על הפסקת אש. סביב צהרי יום רביעי, המודיעין המצרי העלה בצורה משמעותית את האינטנסיביות של השיחות שקיים עם הצדדים להביא לרגיעה. מי שמנהל את המהלכים הללו הוא עבאס כאמל, ראש המודיעין המצרי ודמות מוכרת ומשמעותית בשורה של עימותים צבאיים ושיחות הפסקת אש. כאמל מעדיף לשוחח בערבית, ולכן משוחח עם בכירי השב"כ, ועם מתאם פעולות הממשלה בשטחים.

בשיחות קצרות באנגלית ובעיקר בשיחות עם אנשיו של כאמל, לוקח חלק משמעותי ראש המל"ל צחי הנגבי. וביום רביעי בשעות אחר הצהריים, המצרים אותתו להנגבי כי יש התקדמות משמעותית במגעים. ישראל כבר החלה לתדרך את שרי הקבינט כי הפסקת אש היא עניין של שעות. גם גורמים דיפלומטיים הביעו אופטימיות זהירה. אך אז, במה שנדמה היה כמו ניסיון ליצור הישג עבור הג'יהאד, נורה באזור השעה 19:00 מטח משמעותי לעבר הדרום השפלה והמרכז, והמגעים קרסו.

גורם מדיני בכיר הגדיר זאת כך: "המצרים היו בתחושה שהנה, זה סוף סוף קורה (ויש הפסקת אש). אבל כנראה שלא הלך להם עם הג'יהאד והם כועסים. מהרגע שירו מאזור השעה 19:00 - הנושא ירד מסדר היום. ביצענו את תוכנית התקיפות שאושרה".

הפגיעה בבניין המגורים ברחובות. צילום: יוסי אלוני, פלאש 90

התוכנית הזו כללה גם את ההתנקשות בחייו של ראש מערך הרקטות בג'יהאד בשעות הלילה שאחרי. הנגבי, שניהל שיחה לילית עם היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית ג'ייק סאליבן, הסביר לו את מטרות המבצע ואת הפעילות הצבאית, ואף רמז לו כי ישנה פעילות התקפית נוספת ישראלית בעקבות הירי. סאליבן הדגיש בפני הנגבי את הצורך "להוריד את המתיחות ולמנוע אובדן חיים נוסף".

מאז, המצרים "הורידו את הרגל מהגז" במאמצי התיווך. בישראל הסבירו כי הם "חוששים להתבזות פעם נוספת", ויהיו מעורבים בצורה משמעותית יותר רק כשיהיו בטוחים כי בידם האפשרות להביא לרגיעה ממשית. יש פה לקח חשוב להמשך הניסיונות להגיע להפסקת אש - גם כעת וגם בסבבים הבאים.

המעורבות המצרית היא אקוטית, ולמעשה בלעדיה לא ניתן להביא לסיכומים, אך גם היא מוגבלת כנראה ותלויה גם באופן שבו מצרים תופסת את מעמדה ואת השפעתה על השחקנים השונים. אחרי מבצע "עלות השחר" אשתקד ובשיחות הסיום של המבצע - נוצר חוסר הבנה בין ישראל למצרים, ומשבר של ממש ביחסים, עד כדי כך שראש הממשלה דאז לפיד שלח את ראש השב"כ רונן בר לפגישות כדי ליישר את ההדורים. לכן חשוב לשמור ולחזק את המצרים גם ברגעי הסיום של המבצע הזה.

"שינינו את המשוואה"

ישראל גורסת גם כי המשוואה השתנתה כעת בכל מה שקשור למתרחש ברצועת עזה, וגם זו סוג של קלישאה. אכן, ישראל לרוב לא נוהגת לפתוח במכת פתע ברצועת עזה, אבל רק בעשורים האחרונים אפשר למנות את מבצע "עלות השחר", "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" - שהחלו כולם בהתנקשות מפתיעה יחסית מהאוויר וביוזמה של הצד הישראלי. ולכן השאלה שצריכה להישאל, וסליחה על עוד קלישאה, נוגעת במגבלת הכוח הצבאית.

מי כמו הרמטכ"ל הנוכחי, הרצי הלוי, שנשלח לדוחא על ידי ראש הממשלה נתניהו יחד עם ראש המוסד דאז יוסי כהן כדי להסדיר את המשך מימון הכסף הקטרי לרצועת עזה, יודע שהפתרון למצב הבעייתי בעזה לא נעוץ רק בכוח. במידה רבה, כך מודים גורמים בכירים, מה שהביא את חמאס להימנע בצורה מוחלטת מירי במהלך שני העימותים האחרונים הוא לא רק ההרתעה ממבצעים הקודמים, אלא מחיר ההפסד הכלכלי שלו.

17 אלף הפועלים שנכנסים מדי יום (של רגיעה) ממעבר ארז לתוך שטחי ישראל ומתפרנסים, חשובים לארגון הטרור הרבה יותר. הם לא רק יוצרים רווחה כלכלית ושקט תעסוקתי, אלא מהווים גם סוג של תקווה מסוימת לנורמליות במציאות הלא-נורמלית שבה אנחנו חיים.   

הפופולריים