פרשת האונס בשמרת הייתה קו פרשת המים, או מבשרת השינוי, ביחס לאונס - גם במשפט אבל גם בחברה הישראלית. בעקבות הפרשה הזאת, שהחלה לפני 35 שנה, השתנתה התפיסה של מה נחשב אונס, ובצורה מדויקת יותר: הבינו שאונס זה לא רק הגבר הזר שתוקף באלימות והאישה שצריכה להתנגד באופן אקטיבי. זה אגב, אפילו מיעוט המקרים של מעשי האונס.
קורבן האונס בשמרת יעל גרימברג הלכה לעולמה היום. @almog_tamar עם התיק ששינה הכול לגבי עבירות אונס בישראל#חדשותהערב pic.twitter.com/v1fQwuD9qa
— כאן חדשות (@kann_news) May 7, 2023
לא עוד התפיסה שצריך שתהיה התנגדות ברורה של הקורבן, אלא - שצריך הסכמה למעשה. בתחילה, הנאשמים באונס של יעל גרימברג זוכו בבית המשפטי המחוזי בחיפה, תוך שבית המשפט מנתח את ההתנהלות שלה בתוך הסיטואציה כמדד. ההגנה השתמשה אז בשורה מהשיר: "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת", שיר שנכתב כשלושה עשורים קודם לכן.
אבל הזיכוי הזה לא עבר בשקט, הוא הביא איתו שינוי שזכה לביטוי, אגב שירים, גם בתרבות – שמשהו צריך להשתנות. בערעור בבית המשפט העליון התייחסו לשיר הזה, והשופט חשין, באחד מפסקי הדין הזכורים ביותר, ענה: "כשאת אומרת לא - זה לא". גם כותב השיר הוסיף בית שלם שהבהיר בדיוק את הנקודה הזאת: לא זה לא.
כדי שמעשה ייחשב אונס לא צריך עוד התנגדות ממשית ואקטיבית, לא עוד ספק אם לא זה אולי כן, לא משנה אם מדובר ב"בני טובים, לא עוד התנהלות שנחשבה מתירנית ואומרת שזה לא אונס. וזה השינוי הגדול של תיק שמרת, שאגב הסתיים בעונשים קלים להכעיס.
אבל המקרה הזה, ועוד לפני הכול - יעל גרימברג, שעמדה באומץ אחרי כל מה שעברה אל מול מתקפות והאשמות, נגדה, הביא לשינוי מהותי וחשוב של התפיסה בבתי המשפט ובבתים בישראל.
