מסתחררים מהאור

מסתחררים מהאור
מחקר חדש מצא שאור מלאכותי משבש אצל החרקים את תפיסת המרחב וכוח המשיכה, ולכן הם נקלעים לסחרור – שנראה לנו בטעות כאילו הם עפים אל האור
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
חרקים נמשכים לאור
צילום: Shutterstock

יום הולדתי החמישים חל לפני שלוש שנים, בעיצומה של הקורונה. היה לי ברור שחגיגה גדולה כבר לא תהיה, אבל לא דמיינתי כמה אורחים יבואו בסופו של דבר ל"מסיבה". באותו ערב קיבלנו הזמנה להצטרף למלכודת אור ביער בן שמן עם מומחי חרקים וחובביהם. מלכודת אור זו כנראה המלכודת הכי פחות מתוחכמת שיצר האדם. היא כוללת סדין או בד מתוח אנכית, פנס – וזהו. המלכודת מוצבת בלילה, וחיש מהר מתקבצים סביבה ועליה המוני חרקים. זו היתה חגיגה מרתקת ומרובת אורחים!

העולם שלנו מוצף באור מלאכותי. אם אנחנו רוצים לצפות במטר מטאורים כמו הפרסאידים, עלינו להרחיק למקום נידח בנגב כדי לזכות בחושך איכותי. גם אור יכול להיות זיהום שהאדם משית על הטבע, וכמו זיהומים מוחשיים יותר, יש לו השפעות שליליות על בעלי חיים, במיוחד אלו שפעילים בלילה. מאז שהאדם הקדמון גילה איך מדליקים אש, הוא כנראה גילה שחרקים נמשכים לאור. התופעה מוכרת מאוד, אך באופן מוזר מיעטו לחקור אותה. למה חרקים מתקבצים סביב מקורות אור מלאכותיים?

מאז שהאדם הקדמון גילה איך מדליקים אש הוא כנראה גילה שחרקים נמשכים לאור חרקים סביב נורה דולקת | Shutterstock Ken Griffiths
מאז שהאדם הקדמון גילה איך מדליקים אש, הוא כנראה גילה שחרקים נמשכים לאור. חרקים סביב נורה דולקת | Shutterstock, Ken Griffiths

השערה אחת טוענת שכך הם נמלטים מסכנה. חרק שעף בצמחייה סבוכה וחש בסכנה, ינסה להימלט. דרך יעילה לשם כך היא למצוא כתם ריק בעלווה, שהוא גם בהיר ומואר מאור הכוכבים או הירח, לעוף אליו ולהימלט לשמיים הפתוחים. השערה שניה טוענת שחרקים פעילי לילה משתמשים בירח על מנת לנווט בחשיכה. אורות מלאכותיים מבלבלים אותם וגורמים להם לטעות בניווט ולהתקבץ ליד מקור האור. השערה שלישית טוענת שחרקים נמשכים לא אל האור דווקא אלא אל קרינת החום שנפלטת ממקורות האור המלאכותיים, ואילו הרביעית סבורה שהאור מסנוור את החרקים, וזה מה שמבלבל אותם וגורם להם לעוף סביב מקורו. 

ההשערות רבות, אך המחקרים והממצאים מועטים. כיום, טכנולוגיות צילום וניתוח חדשניות מאפשרת לעקוב אחרי מסלולי התעופה של החרקים בשלושה ממדים ולבדוק את ההשערות בצורה טובה יותר. במחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת bioRxiv, וטרם עבר ביקורת עמיתים, צוות חוקרים מארצות הברית ומבריטניה צילם במעבדה וגם בטבע, בקוסטה ריקה, מעוף של שפיריות, פרפרים, עשים, זבובים ודבורים בסמוך למקורות אור מלאכותיים. החוקרים ניתחו את מסלולי התעופה כדי לבדוק למה החרקים נמשכים למקור האור ומעופפים סביבו כאילו אינם יכולים להתרחק. 

החוקרים ניתחו את מסלולי התעופה כדי לבדוק למה החרקים נמשכים למקור האור ומעופפים סביבו צללית של חרק על רקע מקור אור | Shutterstock StojanovskiM
החוקרים ניתחו את מסלולי התעופה כדי לבדוק למה החרקים נמשכים למקור האור ומעופפים סביבו. צללית של חרק על רקע מקור אור | Shutterstock, StojanovskiM

עם הגב לאור

החוקרים מצאו שלחרקים יש נטיה לעוף כשהם מפנים את גבם אל האור. במצב טבעי, האור מגיע על פי רוב מהשמש או מהירח, ולכן נמצא גבוה בשמיים. הפניית הגב לאור היא כנראה תכונה חושית בסיסית וקדומה באבולוציה של החרקים, ולכן מוצאים אותה במגוון חרקים מסדרות שונות וכן בפעילי יום ובפעילי לילה, כמו שפיריות ועשים. כך הם מתמצאים במרחב ומקבלים אוריינטציה של הכיוונים למעלה ולמטה ושל כיוון פעולתו של כוח המשיכה. הבעיה היא, שאם יש מקור אור מלאכותי שאינו נמצא גבוה בשמיים, למשל פנס בגינה, החרק עדיין יפנה את גבו לאור וימשיך לעוף כשהוא שבוי במערכת ייחוס שגויה. החוקרים ראו זאת בתדירות גבוהה אצל מינים שונים של חרקים. 

החוקרים צילמו נתוני תעופה ולפיהם יצרו מודל המדמה את תעופת החרקים באור מלאכותי. הם בדקו האם המודל מאשש את ההשערות או מפריך אותן. מניתוח המסלולים נראה שחרקים לא עפים ישר אל מקור האור, אלא אם כן הם קרובים אליו. הם עפים במקביל אליו, מה שגורם להם להקיף אותו, לבצע פניות חדות ואפילו לעוף במהופך. נראה שהממצא הזה מפריך את השערת ההימלטות אל האור. 

גם השערת הניווט נפסלה, כי החרקים שינו את מיקומם ביחס לאור, באופן לא אופייני לניווט, ועשו תפניות חדות מעליו, שחלקן הביאו אותם להתרסק בצלילה לקרקע. השערת קרינת החום הופרכה כי חרקים נמשכים גם לנורות לד שכמעט לא פולטות קרינה תת-אדומה מחממת. החרקים נטו לעוף במסלולים קבועים ביחס למיקומו של האור, ועובדה זו מפריכה את ההשערה שמקור האור מסנוור אותם. 

החוקרים הסיקו שהטיית הגב שמשבשת את התמצאותו של החרק במרחב היא ההסבר הפשוט ביותר והסביר ביותר לתופעה. כשהוא מטה את גבו לכיוון שלא תואם את כיוון השמיים וכוח המשיכה, כל תפיסת עולמו של החרק מקבלת הטייה מוטעית. נראה שחרקים לא נמשכים אל האור, אבל אם הם נמצאים מספיק קרוב אליו הם עלולים להילכד סביבו בכלל אוריינטציה שגויה. מחקר קודם רמז על המסקנה: מתוך 50 עשים ששוחררו במרחק של 85 מטרים ממקור אור מלאכותי, רק שניים הגיעו אל מקור האור. 

מהמחקר עלה שהחרקים מושפעים פחות מאור שמוקרן ישירות כלפי מטה, ויותר מאור שמוקרן כלפי מעלה או בזווית. אם כך, כדאי שנמצא דרכים חכמות ומתחשבות להציב מקורות אור באופן שיפגע פחות בחרקים. אנחנו אולי לא ממש מחבבים את חלקם, אך לא נוכל להתקיים בלעדיהם

לכתבות נוספות באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע

הפופולריים