לפיד ממשיך לדבר על "ברית ה-75", כשברור שמדובר במהלך מכוון ומודע. ביסודו הרעיון הזה שלו טענה פשוטה: יש קבוצה ישראלית גדולה שיכולה להסכים על העקרונות החשובים הנוגעים למדיניות ציבורית, ולקיים חיים משותפים שיש בהם פחות חיכוך ויותר הרמוניה. כבר בסיבוב הקודם שאלנו מי שייך לברית הזאת. טענתנו הייתה שהגזים קצת. לפיד דיבר על "75% מהאזרחים שמסכימים על 75% מהנושאים". האומנם? עשינו את החישוב והחלטנו שלא. אין רוב כזה. רק בדמיונו של לפיד קיים רוב כזה.
היה נחמד אם היה רוב כזה. אבל העובדה שאין לא מרתיעה את לפיד, כי מה שחשוב בעיניו (ובצדק) הוא לא הגודל המדויק של הקבוצה, אלא העקרון: רוב ישראלי שיכול להגיע להסכמות ולחלץ את ישראל מהמצוקה החברתית והפוליטית שהיא שרויה בה מזה כמה שנים. ולמה צריך לכתוב על העקרון הזה שוב? כי נדמה שלפיד עשה שינוי ברטוריקה שלו. שינוי קטן, שבקושי מורגש, אבל בכל זאת שמנו לב.
בואו נשווה. לפני שבועיים לפיד אמר כך: "אנחנו יכולים ליצור הזדמנות היסטורית למה שאנחנו מכנים 'ברית ה-75'. בשנתה ה-75 של המדינה, 75% מאזרחי ישראל מסכימים ביניהם על 75% מהנושאים… 75% מאזרחי המדינה הם לאומיים-ליברלים".
בשבוע שעבר אמר כך: "מה שראינו אתמול בהצבעה בכנסת, זו תחילתה של ברית ישראלית חדשה. מתוך הכאוס והמהומה והשקרים, נוצרה ברית שלא עוסקת כבר בימין, שמאל ומרכז, אלא בניסיון לשמור על מדינת ישראל". וגם (בראיון טלוויזיה) הסביר כך: ״מתחילה להיבנות פה ברית ישראלית חדשה… אני קורא לזה ברית ה-75".
מבחינים בהבדל? כאמור, הבדל דק. בהצגה המקורית של הברית החדשה דובר על 75%. בהצגה המחודשת מדובר על 75 – אבל של מה? נדמה שהפעם לפיד מכוון לא לאחוזים אלא למושבים בכנסת. בעצם, גם בהצגה הראשונה של הקונספט, לפני שבועיים, לפיד לא היה לגמרי ברור. קודם דיבר על אחוזים, אחר כך עבר למנות מושבים. כמובן, יש הבדל גדול בין מושבים לבין אחוזים. 75% מ-120 מושבים בכנסת זה תשעים מושבים. כלומר, 15 מושבים יותר מ-75 מושבים. אם אנחנו מדברים על 75 מושבים, אנחנו מדברים על 63%. ברית ה-63 ולא ברית ה-75 (באחוזים). ברית ה-75 ולא ברית ה-90 (במושבים).
הבדל קטן? לא – זה הבדל גדול. כי בעוד שברית ה-75% אינה ריאלית בשום תסריט ובשום חלוקה דמיונית של החברה הישראלית לקבוצות, ברית ה-63 היא כבר קצת פחות מופרכת. לא שיהיה קל לחלץ הסכמות של 63% מהציבור על כל דבר, אבל יש דברים חשובים שיימצא להם רוב כזה. יש דברים חשובים שיש עליהם הסכמה רחבה. הנה כמה דוגמאות מסקרים שבחנתי בתקופה האחרונה. רוב הציבור לא חושב שיהיה הסכם שלום עם הפלסטינים בעשור הקרוב. רוב שמתקרב ל-63% של לפיד.
רוב גדול בישראל מסכים שזכויות המיעוט הערבי חשובות וראויות להגנה. רוב שעולה על ה-63% של לפיד. רוב גדול מסכים שאין לקחת את החוק לידיים. רוב שעולה על הרוב של לפיד. גם בשאלת הגיוס, יש רוב שסבור כי שירות חובה צבאי או אזרחי לכולם הוא "פתרון טוב לנושא הגיוס". בסקר של כאן חדשות נמצא שגודלו של הרוב הזה הוא 67%. דומה לרוב שלפיד מדבר עליו.
האם בחישוב המנדטים, ולא האחוזים, ישנה באמת ברית של 75? זה עדיין רחוק מלהיות ודאי, אבל זו אפשרות שכבר ראוי לבחון ביתר רצינות. לפיד מקפיד לכנות אותה "לאומית-ליברלית". ברור שיש סנטימנט ישראלי לאומי חזק (בקרב היהודים). ברור שיש סנטימנט ישראלי ליברלי חזק. ישראלים מביעים עמדות קשוחות בעניינים של בטחון, של שמירה על צביון לאומי. ישראלים מביעים עמדות גמישות בעניינים שנוגעים לחרות הפרט, ומוכנים לאפשר לישראלים אחרים לחיות את חייהם כרצונם. ובכל זאת, לזהות קבוצה של יותר מ-60% שתסכים על רוב הנושאים, ובעיקר, שתסכים במידה מספקת למנוע חיכוכים קשים, זה לא דבר פשוט. הנה תרגיל קטן במספרים שמסביר מדוע.
המכון לדמוקרטיה מבקש מישראלים לדרג את העמדות שלהם על סולם שיש לו שבעה שלבים, מ-1 עד 7. מי שממקם את עצמו כ-1 נמצא בקצה הכי שמאלי של המפה הפוליטית. מי שממקם את עצמו כ-7 נמצא בקצה הכי ימני. ננסה לבחון את מי צריכה הברית של לפיד לכלול כדי להגיע למספר הקסם 63% (המספרים מסקר שנערך במאי 2023). בסקר המקורי אין 100%, כי כעשירית מהישראלים אומרים שהם "לא יודעים" למקם את עצמם, או פשוט ״מסרבים״ למקם את עצמם. לצורך התרגיל חילקנו מחדש את אחוזי המשיבים שמיקמו את עצמם, כדי להגיע ל-100%.
באופן כללי, יש כאן שתי אפשרויות: הראשונה, לשמוט את הקבוצה הכי ימנית (7) ואת שתי הקבוצות הכי שמאליות (1,2). השנייה, לשמוט את הכי שמאלית, ושתיים מימין. במקרה הראשון, מתקבלת קבוצה גדולה יותר (כמעט 70%), במקרה השני, משהו קצת נמוך מהתחזית של לפיד (קצת מעל 60%).
ניקח שאלה אחת ונבחן אותה על פי הסולם הזה. האם, המדינה צריכה או לא צריכה לממן בתי ספר של החינוך החרדי שלא מלמדים לימודי ליב"ה כמו אזרחות, מתמטיקה ואנגלית? זו שאלה נוחה, כי ברור לגמרי איך לפיד עצמו היה משיב על השאלה הזאת. הוא היה משיב "בטוח שלא צריכה לממן". כלומר, מותר להניח שהקבוצה הלאומית-ליברלית שהוא מצפה לה היא קבוצת כל מי שהיו משיבים כמותו, או דומה לו, בסוגיה הזאת.נבחן את הקבוצה הזאת על סולם ה-1 (שמאל) עד 7 (ימין) שהוצג בסקר. גם במקרה הזה, עשינו תחשיב מחדש, כדי לנקות החוצה את כל מי שאמרו לא יודעים. מה שהתקבל הוא סולם מ-1 עד 7, כאשר לכל אחת מהקבוצות (קבוצת המשתייכים ל-1, ל-2, ל-3 וכן הלאה), אנחנו מראים מה שיעור המסכימים עם עמדתו של לפיד.
יכול להיות שהברית של לפיד מתכווצת משתי אפשרויות לאפשרות אחת. אמנם, זה לא הכרחי. תלוי מה המשקל שלפיד מייחס לשאלת לימודי הליב"ה. אבל נניח שהוא מייחס לה משקל משמעותי, כי זה הרושם שהוא מנסה ליצור. אם זה המצב, האופציה של ברית שכוללת שתי קבוצות ימין (5 ו-6) ולא רק אחת (5) יורדת מהפרק. רק מקבוצה 5 ולכיוון שמאל ישנו רוב ברור שתומך בלימודי ליב"ה. כמובן, התחשיב האמיתי הרבה יותר מורכב. כי צריך לקחת בחשבון שגם בקבוצה 5 יש 44% שלא רוצים לשלול תקציבים ממי שאינם מלמדים ליב"ה. אם הברית של לפיד תפנה למהלך כזה, יכול להיות שחברי קבוצת 5 יזוזו לקבוצה 6 או 7, ובכך יצמצמו את הברית. ובכל מקרה, את הברית צריך לבחון בפריזמה שמורכבת מכמה שאלות משמעותיות, ולבחון האם ניתן לזהות שיעור משמעותי מספיק של ישראלים שנותנים את אותה תשובה לכולן (או לכל אלה שחשובות לכל אחד ואחת מהן).
זו בדיקה שכמובן לא נעשה כאן, אבל מותר להביע תקווה שלפיד עשה אותה, או מנסה לעשות אותה, כחלק מהניסיון לשכנע את הישראלים שיש אפשרות להקמת ברית ישראלית חדשה, כפי שהוא מכנה אותה. אם יש – זו יכולה להיות בשורה מעניינת, שתבשר על טלטלה אפשרית במפה הפוליטית. אם אין, מוטב לא להתפתות לאשליות שהסיכוי לממש אותן נמוך, ושמסיחות את הדעת מאלטרנטיבות פוליטיות אחרות (ולא שאת אלה קל לאתר).
לפיד בא לשכנע אותנו שמה שאנחנו רואים במציאות – ישראל שיש בה קטטה גדולה בין שתי מחנות יריבים – איננו מתאים למה שרוב הישראלים מאמינים בו. מותר בהחלט לקוות שהוא צודק, ומותר בהחלט לטעון שחובת ההוכחה עליו. אמרנו 75? כדאי להבהיר 75 של מה, וכדאי להראות איך מגיעים למספר הזה, באחוזים, או במושבים, או בכל מה שלפיד מתכוון אליו.
