"הסכמון", "הבנות", "מיני-הבנות". נראה שבימים האחרונים ראש הממשלה נתניהו, עושה הכול כדי לצמצם את ההסכם שנמצא כרגע על הפרק בין איראן לבין ממשל ביידן: הקפאת תוכנית הגרעין האיראנית והעשרת האורניום יותר מ-60%, בתמורה להפשרת כספים בסך עשרות מיליארדי דולרים, עסקת אסירים, ועוד כמה תוספות והבטחות על הדרך. ראש הממשלה לא יוצא למתקפה בנושא. "ישראל לא תהיה מחויבת לשום הסכם, ותעשה הכול כדי להגן על עצמה", זה המקסימום שהוא מוכן לומר. אבל, זה רחוק שנות אור ממתקפות נתניהו על הממשל בתקופת הדיונים על הסכם הגרעין, ובטח מאותו נאום בקונגרס.
אבל, האמת היא, שלמרות הdownplay שנתניהו עושה להסכם שנרקם כעת בין וושינגטון לטהראן, ההסכם הוא הרבה פחות טוב מהסכם הגרעין.
מדוע?
בהסכם הגרעין איראן הייתה צריכה לוותר על דברים תמורת ההקלה בסנקציות והפשרת הכספים: לשים בצד (ייתכן במדינה שלישית) את האורניום שהועשר מעבר להסכם הגרעין, להוציא צינטרפוגות מתקדמות שהותקנו מהמתקנים הגרעיניים, ועוד צעדים אקטיביים כדי להחזיר את תוכנית הגרעין האיראנית אחורה – למה שמתיר הסכם הגרעין מ-2015.
אבל במיני-הסכם, או ההבנות, כל אחד לשיטתו, איראן לא תיאלץ לעשות שום צעד אקטיבי. היא פשוט תיאלץ ללחוץ על pause ולעצור את העשרת האורניום מעל 60% ללא צעדים נוספים. ולמעשה לא ישתנה דבר בתוכנית הגרעין האיראנית, שום דבר לא יפורק או יאוכסן, איראן תקבל (אולי) מעין חסינות כי היא תחתום על הסכם עם ארצות הברית. ובתמורה ארצות הברית תדאג להפשרת כספים בסך עשרות מיליארדי דולרים. ההבנות האלה, גם לא יאלצו לעבור את אישור הקונגרס האמריקני, מה שהיה גורם להם להיות תחת עינם הבוחנת של הרפובליקנים.
במילים אחרות: האיראנים לא יוותרו – ובתמורה יקבלו לא מעט. ולכן, כשנתניהו, אומר "ההסכם מחטיא את המטרה", הוא אכן מחטיא את המטרה – אבל אם נתניהו התנגד בכל הכוח להסכם הגרעין במקור, הוא גם חייב להתנגד לזה.
אבל נתניהו מעדיף, כדברי החמישייה הקאמרית To Smaller The Hashpala. בישראל יודעים, כפי שדיווחנו בחדשות הערב בכאן 11, שהסיכוי לשנות את דעתם של האמריקנים קלוש עד אפסי, ולכן הוא מעדיף לא להיכנס לעימות בזירה נוספת על הממשל, במיוחד שהוא צריך אותם להסכם נורמליזציה עם סעודיה, ולכן הוא מיחצ"ן ומדגיש את העובדה ש"בזכותנו" אין הסכם גרעין, ההבנות – 'נו שוין'. אבל, האמת, שההחלטה הפעם – כמו בסוגיית הסכם הגרעין – נמצאת בטהראן. וושינגטון, כך נראה, כבר נמצאת באירוע.
למה האמריקנים מוכנים לחתום על ההסכם, אם הוא כזה גרוע?
"הממשל האמריקני מעדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ", אמר לי בפיוטיות דיפלומט מערבי, כששאלתי אותו למה לדעתו הממשל הולך על ההסכם הזה. בוושינגטון, מעדיפים כרגע לכבות שריפות, ולא להסתכן באפשרות של עימות ישראלי-איראני, או החלטה איראני להעשיר אורניום ברמה גבוהה יותר, ולכן הולך על מהלך שמקפיא את הדברים – במקום לפתור אותם. אם תרצו, תקראו לזה הגישה הישראלית: למה להתעמת עכשיו – אם אפשר לדחות.
