כשהאנשים מסתגרים – החיות יוצאות

כשהאנשים מסתגרים – החיות יוצאות
בשנים האחרונות סגרים עקב מגפת הקורונה צמצמו את הפעילות האנושית בכל רחבי העולם, והם סיפקו הזדמנות נדירה לחקור איך חיות הבר מגיבות כשהאדם נעלם מהנוף
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
-
צילום: Shutterstock

משברים הם גם הזדמנות ללמידה, ומשבר עולמי – על אחת כמה וכמה. מרלי טאקר (Marlee Tucker) מאוניברסיטת ראדבוד (Radboud) בהולנד ניצלה את משבר הקורונה העולמי כדי להוביל מחקר מקיף שבדק איך השפיעו סגרי הקורונה שחווה העולם בתחילת שנת 2020 על תנועתם של בעלי החיים. 

בימים כתקנם, כשחוקרים מנסים להתחקות אחרי דפוסי התנועה של בעלי החיים, הם מתקשים להפריד בין השפעת השינוי שהאדם מחולל בנוף לבין ההשפעה של נוכחות האדם עצמו. סגרי הקורונה היו מחמירים וננקטו במקומות ובזמנים ספציפיים, וכך הם אפשרו לבודד משתנה אחד: בני האדם, שנאלצו להישאר ספונים בביתם. 

המחקר רחב ההיקף ניצל את המחקרים הרבים שנערכים בכל העולם גם בימים רגילים על תנועת בעלי החיים, במסגרתם הלבישו חוקרים על בעלי חיים רבים משדרי GPS שמשדרים את מיקומם בכל רגע. טאקר ועמיתיה אספו נתונים מ-76 מחקרים על 2,300 בעלי חיים שהשתייכו ל-43 מיני יונקים – פילים, ג'ירפות, דובים, איילים ועוד – והשוו את דפוסי התנועה שלהם בתקופת הסגר ב-2020 לדפוסי התנועה שלהם בתקופה המקבילה ב-2019. 


החוקרים אספו נתונים מ-76 מחקרים על 2,300 בעלי חיים שהשתייכו ל-43 מיני יונקים, ובדקו את דפוסי התנועה שלהם בזמן הסגר. צבאים מסתובבים לצד חנויות מזכרות סגורות ביפן, במאי 2020 | Shutterstock, worldlandscape

טאקר בדקה את המרחק שעברו בעלי החיים בפרק זמן של שעה, ובפרק זמן של עשרה ימים. היא שיערה שהתנועה בפרק זמן של שעה תהיה תגובתית: בעל החיים מגיב להפרעות או לאזורים מסוכנים בכך שהוא נמנע מהם או נס מהם, בין אם מדובר במחסומים, כבישים, בני אדם, בעלי חיים אחרים או סיכונים נוספים. בניגוד לכך, היא שיערה שהתנועה בפרק זמן של עשרה ימים תהיה מתוכננת יותר, ותעיד על נדידה או שוטטות בחיפוש אחרי מקורות מזון או בני זוג. טאקר בדקה גם את המרחק של בעלי החיים מכבישים בכל רגע נתון.

טאקר שיערה שהתנועות בטווח הקצר יפחתו בזמן הסגר, כי בטווח זה בעלי החיים מגיבים להפרעות, ובזמן הסגר הן היו מעטות: נוכחות האנשים פחתה, וכך גם תנועת המכוניות בכבישים. בניגוד לכך, היא שיערה שתהיה עלייה בתנועה בטווח הזמן הארוך יותר, כי בעלי החיים יכלו לנוע בחופשיות רבה יותר, ומחסומים רבים שעמדו בפניהם הוסרו. היא צפתה שבטווח הזמן הארוך בעלי החיים ינועו יותר במקומות שבהם הייתה נוכחות אנושית רבה שפחתה בתקופת הסגר, ובמקומות שבהם הסגרים היו הדוקים יותר ולכן גם הנוכחות האנושית בהם הייתה מועטה יותר.


בעלי החיים הרגישו חופשיים יותר להרחיק למקומות שלפני כן לא יכלו להגיע אליהם בגלל נוכחות האדם. ברווזים על גשר קרל בפראג, צ'כיה, המלא תיירים בימים רגילים, בזמן הסגרים של 2020 | Shutterstock, Zuk TM

לנצל את ההזדמנות

ואכן, בטווח הקצר בעלי החיים בזבזו פחות אנרגיה על תנועות. נראה שעקב העלמות בני האדם, או לפחות הירידה במספרם, בעלי החיים חשו יותר נינוחות וביטחון, כנראה מכיוון שלא נדרשו לנוס מבני האדם או לעקוף אותם. לעומת זאת, הם הרגישו חופשיים יותר להרחיק למקומות שלפני כן לא יכלו להגיע אליהם בגלל נוכחות האדם ולחצות כבישים שעד אז לא נהגו לעבור. בעת הסגר הם התקרבו לכבישים ב-36 אחוזים יותר מאשר בשנה הקודמת. 

בטווח הארוך, של עשרה ימים, בעלי החיים נעו למרחק גדול ב-73 אחוזים בממוצע יותר מאשר באותו פרק זמן בשנה שלפני הסגר, באזורים שבהם הסגר היה הדוק. באזורים שבהם הסגר היה פחות הדוק, בעלי החיים נעו פחות. באזורים האלה ההפרעה האנושית דווקא גברה, כי בני האדם, ששיוועו לצאת מהבית ולהיפגש עם אנשים ולא יכלו להצטופף במסעדות או במקומות סגורים אחרים, פנו לאזורים הטבעיים הפתוחים וכעת היו בהם יותר בני אדם מאשר בשנה הקודמת. 

מינים שונים הגיבו בצורה שונה, אפילו באותו בית גידול. בתקופת הסגר, דובים חומים באירופה תועדו כשהם מנצלים מקומות שנמנעו מהם לפני הסגר, ובצפון אמריקה פומות הסתובבו יותר באזורים מיושבים. מנגד, לא נרשמו כניסות של דובים שחורים, שונרים וזאבי ערבות לאזורים המיושבים.

המחקר מצא שבעלי החיים אכן מגיבים לשינויים בסביבה שבני האדם וכלי הרכב גורמים. אפשר לנצל זאת כדי לשמור על הטבע, בכך שנגביל במקצת את התנועות שלנו: נסגור כבישים ושבילים בעונות מסוימות, נגביל את זמני הביקור בשמורות הטבע, כפי שעושים היום בארץ, ואולי נאסור על ביקורים בעונה בה בעלי החיים פגיעים במיוחד, למשל בעונת ההמלטות. כך נוכל לשמור על הטבע שעדיין קיים כאן.

לכתבות נוספות באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע

הפופולריים