גברים חרדים יוצאים לעבוד - אז למה אני בכל זאת מודאג?

גברים חרדים יוצאים לעבוד - אז למה אני בכל זאת מודאג?
תעסוקת גברים חרדים עלתה לשיעור של 55.8%. הנתונים טובים, ההשפעה הפסיכולוגית שלהם על מחנה ה"יהיה בסדר", הגדול והחשוב, עלולה להיות פחות טובה
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
חרדים בבני ברק 30.05.23
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

תעסוקת גברים חרדים עלתה לשיעור של 55.8%, נתון גבוה יותר ממה שנרשם כבר זמן רב. אלה הנתונים היבשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. פרסומם לווה, כמקובל, בהכרזות על ניצחון, הכרזות על כשלון, קטטות קטנוניות, צהלות מופרזות, זלזול מיותר, וכל השאר הדברים שאפשר לצפות להם. במקום כל אלה, נציג עוד כמה עובדות, נתהה על מסקנות אפשריות, ונפרסם נתונים חדשים של המדד, שיש להם רלוונטיות להמשך.

עובדות תחילה: כנראה שקצת יותר גברים חרדים עובדים היום לעומת העבר. למה? אנחנו לא יודעים. ההשערה היא שמדובר בלחצים שנוגעים לעליית יוקר המחייה. אולי. אם זו באמת הסיבה, שווה להתעכב עליה, ותכף נעשה גם את זה. בכל מקרה, זו בשורה חיובית. כמה חיובית? זה תלוי, בין השאר, כמה אחורה בגרף הולכים. מ-2002 יש מגמת עלייה לא רצופה. עד 2002 יש מגמת ירידה לא רצופה. אם מביטים לאחור עד שנת 1996 קו המגמה הוא של עלייה מתונה, כולל צלילות בדרך.

ועוד: 55.8% זו אמנם עלייה, ולא מבוטלת, אבל זה עדיין נתון נמוך מאוד. שיעור התעסוקה של גברים יהודים לא חרדים, הוא 87%.

הממשלה הציבה יעד – בשנת 2020 יהיו 63% מועסקים מקרב הגברים החרדים. זה יעד שהממשלה לא עמדה בו. היעד שהוצב ב-2021 הוא 65% עד 70% עד שנת 2030 (האפשרות הגבוהה, אם ירד גיל הפטור מגיוס). גם זה רחוק. אפשר להאשים את הקורונה אם רוצים, או כל גורם אחר. אפשר גם להציע בנימוס שהממשלה לא עומדת ביעדים כי לא ממש מתאמצת לעמוד בהם.

שיעור התעסוקה חשוב, אבל גובה ההכנסה גם הוא חשוב. דוח מקיף של קהלת זיהה לפני כמה שנים ש"פערי ההכנסות בין יהודים לא־חרדים ליהודים חרדים הלכו וגדלו על־פני זמן". כלומר, גם כאשר חרדים מצטרפים לכוח העבודה, ההכנסה הכוללת של החרדים ממשיכה לצנוח יחסית למה שהייתה יכולה להיות. מה צריך כדי שההכנסה תעלה ולא רק התעסוקה? זה קל: "התכנסות במאפייני ההשכלה". רק שעם זה יש בעיה, "נכון לעכשיו, אין שום עדות להתכנסות בהשכלה, כך שסביר שפער ההכנסות רק יעמיק ולא יצטמצם". ואת כל זה אפשר לסכם במילים פשוטות: יכול להיות מצב שיותר חרדים עובדים והתרומה הכוללת שלהם למשק לא עולה. יכול בהחלט להיות שזה המצב כרגע.

אלה נתוני רבעון על סמך מספר קטן יחסית של משיבים. הנתונים השנתיים יהיו אמינים יותר, ולא בהכרח זהים. הם חסרים מרכיבים הכרחיים, כמו תשובה לשאלה מה גיל הכניסה לעבודה. האם מדובר בחרדים צעירים או מבוגרים.

וכאמור, גם אין הסבר מדוע. יש נסיונות להסבר, אבל אין הסבר. ד"ר גלעד מלאך מהמכון הישראלי לדמוקרטיה אמר להארץ ש”הלחץ על הקבוצות החלשות יותר כלכלית היה גדול יותר וגרם לכניסה מהירה לשוק העבודה”. ד"ר איתן רגב מהמכון החרדי למחקרי מדיניות אמר דבר דומה לכלכליסט. "עליית הריבית, השינויים בשוק המשכנתאות ויוקר המחיה ישפיעו דרמטית על המגזר החרדי בפרט ויביאו לשילוב של גברים חרדים נוספים בשוק העבודה".

שר העבודה יואב בן צור אמר לוואלה ש"העלייה בשיעור תעסוקת חרדים היא פרי המאמצים שלנו והודות להשקעה נרחבת". זו התפארות של פוליטיקאי, לא הסבר שיש לו רגליים. הדס פוקס, כלכלנית ולא פוליטיקאית, אבל גם היא ממשרד העבודה, יודעת יותר טוב. היא אמרה לגלובס ש”גם חרדים הולכים לסופר, וההכנסה של הנשים פשוט לא מספיקה״.

יש א-לוהים? אחרי שתסיימו לקרוא, בואו להשיב על סקר האמונה הגדול

אז יש כאן חדשות טובות. החרדים הם בני אדם (ולא שחשבנו אחרת). הם מגיבים להתפתחויות כלכליות (ולא שחשבנו אחרת). כשהמחירים עולים, והם זקוקים להכנסה, הם יוצאים לעבוד. זו בשורה טובה, אם המדינה רוצה שיצאו לעבוד, היא צריכה לוודא שאם לא יעשו זאת, לא תהיה להם מספיק הכנסה. כלומר, לפחות בהקשר הכלכלי, הפתרון לאתגר החרדי המתמשך, שילך ויהיה מורכב יותר בגלל מגמות דמוגרפיות, הוא בעצם די פשוט. תנו להם גזרים, אותתו להם במקלות, והם יצאו לעבוד.

למה זה לא קרה עד עכשיו ידוע לכל מי שגר כאן. לחרדים יש כוח פוליטי, והם מנעו צעדים שיורידו את הכנסת הציבור שלהם ויאלצו אותו לעבוד. בתקציב המדינה האחרון, לא רק שמנעו, אלא גם וידאו שאברכים יקבלו תוספת, כך שהמוטיבציה שלהם לצאת לעבוד תרד. לכאורה, גם לקושי הזה יש פתרון פשוט: אם הציבור מבין שיש בעיה, ואם יפעיל לחץ על הפוליטיקאים שלו לתעדף את הבעיה, לא תהיה להם ברירה. בסופו של דבר, החרדים הם עדיין מיעוט קטן. הם מצליחים לשמר את המודל הכלכלי הבעייתי שלהם רק משום שלשאר הבוחרים לא מספיק אכפת.

וכאן טמונה בשורה פחות טובה. בגלל הנתונים החדשים. אמרנו, הנתונים מוכיחים שאם יש מנוף כלכלי – עליה במחירים – יש שינוי אצל החרדים. המסקנה הנכונה מהנתונים הללו היא תוספת של מנופים. אבל זו לא בהכרח המסקנה שיסיקו הפוליטיקאים שתלויים במפלגות החרדיות, ולא בהכרח המסקנה שיסיקו הבוחרים שלהם.

הם יכולים להישען על הנתונים כדי לנסות לטעון שהאתגר הוא לא אתגר. שלא צריך לעשות שום דבר. שהנה, זה מסתדר לבד. אמנם לאט, אבל מסתדר לבד. אז לא צריך לריב, ובטח שלא צריך מתח קואליציוני. אפשר ללכת עם הגישה של שר האוצר. עם כניסתו לתפקיד, בצלאל סמוטריץ' העריך שקשריו הטובים עם החרדים והאידיאלים המשותפים להם, יאפשרו לו לשכנע אותם להשתלב בכלכלה ובעבודה במהלכים של הידברות. לסמוטריץ' כמובן יש סיבה להעדיף הידברות על כל אפשרות אחרת. הידברות מאפשרת למרוח זמן בלי לערער את הקואליציה.

אלא שכמו סמוטריץ', יש לא מעט פוליטיקאים גם באופוזיציה. לפני כמה שבועות כיניתי אותם "מחנה היהיה בסדר". זה מחנה האנשים הטובים, והנשים הטובות, כתבתי. המחנה הכי נחמד, הכי פטריוטי, הכי מעורר אהדה. תשאלו אותם איך יהיה בסדר, ויש להם סט מוכן מראש של תשובות.

כשהחרדים יבינו שזה לא יכול להימשך, הם ישתנו. או לחרדים יש המון טלפונים חכמים, והעידן הדיגיטלי ישנה אותם. או יש זרמי מעמקים של שינוי שאנחנו פשוט לא רואים. כשכתבתי על המחנה הזה בחודש מאי, כתבתי ש"מדובר במחנה של שוטים משיחים. יהיה בסדר זו לא מדיניות, יהיה בסדר זו משיחיות. בעיקר כשאי אפשר למצוא ולו בדל ראיה שאכן יהיה בסדר. להפך, הראיות מצביעות על כך שלא יהיה בסדר".

עכשיו אני בבעיה. כתבתי שהראיות מצביעות על כך שלא יהיה בסדר, והם ישלפו לי את הראיות שהנה, דווקא כן יהיה בסדר. עובדה, המצב משתפר. אני אשיב, בטח שיהיה בסדר, אם לחרדים יהיה מספיק קשה כלכלית כדי שיאלצו לצאת לעבודה, אז צריך שתדאגו שיהיה להם קשה כלכלית במקום להוסיף הקצבות לאברכים ואלף משרות רבנות (שזו אמנם נחשבת עבודה, רק שהיא לא באמת נחוצה, אלא פשוט סידור כלכלי שעולה למשק ולא תורמת לו).

מה הם יאמרו? הם יאמרו שלא אנדנד להם עם תיאוריות. ששיעור החרדים העובדים עולה, שזה מה שחשוב, ושאפשר לחזור להתעסק בדברים מהותיים, כמו מה אמר חבר הכנסת בוארון, או מה צייץ יאיר גולן, או מתי ירדו הטמפרטורות.

ולמה אני חושש שזה מה שהם יאמרו? בגלל הנתונים. הנה, אנחנו מגיעים לנתונים חדשים מסקר המדד שנערך ממש עכשיו (כרגיל, בפיקוחו הקפדני של פרופ׳ קמיל פוקס). בודדנו שני נתונים, כדי להסביר את הכוונה. בודדנו תומכי ימין לא חרדים, שהם בדרך כלל מי שהכי מסויגים ממהלכים שנועדו לגרום לגברים חרדים לצאת לעבודה.

שימו לב מה יש כאן. בגרף על עידוד ליציאה לעבודה, רוב תומכי הימין בעד עידוד חרדים, ונגד מהלכים כוחניים של שלילת תמיכות מחרדים. כלומר – רק בטוב. לעודד זה בטוב, לשלול זה פחות בטוב. לעודד זה גזרים, לשלול זה מקלות. רוב גדול של תומכי הימין רוצים רק גזרים. יש בסקר עוד שאלות שמעידות על זה, אנחנו מראים כאן רק אחת מהן.

תאמרו, אבל גזרים לבד זה לא יעזור! זו גם דעתי. וזו גם דעתו של כל כלכלן משמעותי שאי פעם נדרש לנושא הזה ברצינות. אלא שכאן, הכלכלנים יתקלו בקיר ה"יהיה בסדר". זה הקיר שמוצג בגרף השני. 86% מתומכי הימין הלא חרדים מאמינים שיהיה בסדר, שבסופו של דבר החברה החרדית תשתנה ותשתלב בחיי החברה והמדינה. הנתונים על עליה ביציאת גברים חרדים לעבודה רק ישכנעו אותם עוד יותר שיהיה בסדר. ואם הם יהיו משוכנעים שיהיה בסדר, הם עוד פחות יאמינו שצריך להשתמש במקלות ולא רק בגזרים כדי להאיץ את התהליך הזה.

בקיצור, התחלנו בטוב, המשכנו בכמה הסתייגויות, המשכנו בתהייה על השפעת הנתונים החדשים על דעת הקהל – ובהתאם, על הסיכוי שיהיה מהלך נמרץ יותר שיביא לעלייה משמעותית יותר בהשתתפות גברים חרדים בכוח העבודה (וכמובן, רצוי שזו תהיה השתתפות שיש לה ערך כלכלי גבוה, כלומר, גם מהנדסים ולא רק רבנים, גם רופאים ולא רק מורים בתלמודי תורה). נסכם, הנתונים טובים, ההשפעה הפסיכולוגית שלהם על מחנה ה"יהיה בסדר", הגדול והחשוב, עלולה להיות פחות טובה.

הפופולריים