קטי דור שלנו דיווחה ביום שלישי האחרון על רופא בכיר מהמומחים העולמיים בתחום שלו ששקל להגיע לכאן ועכשיו חושב על כל העניין מחדש בגלל החקיקה המשפטית, זה מצטרף לקבוצות הרילוקיישן של הרופאים ששוקלים לעבור מכאן ולאיומי העזיבה שמשרד הבריאות מנסה להדוף.
ממש לא בטוח שהאיומים האלה יתממשו, לעזוב מדינה ושפה, משפחה וחיים שלמים זה לא פשוט גם אם את עוסקת במקצוע מכניס במיוחד ומבוקש בעולם - אבל גם אם נניח שרק ממש מעטים באמת יילכו עד הסוף ויעזבו המצב שלנו ממש לא מזהיר - שימו לב לנתונים: מספר הרופאים לנפש כאן נמוך ב10% מהממוצע במדינות המפותחות - אצלנו 3.3 לאלף איש, ב-OECD בממוצע 3.7.
אז נקודת הפתיחה שלנו, המצב הנוכחי, גם ככה לא מזהירה אבל האמת היא שהמצב בדרך להיות גרוע בהרבה ולשם שינוי זו לא תחזית ל-2060 אלא כזו שצפויה להתממש ממש בעוד רגע - לפי דוח של ה-OECD שפורסם לפני חודשיים מספר הרופאים החדשים כאן צפוי לצנוח ב-30% כבר ב-2025, פחות משנה וחצי, ברמה ההיסטורית מצמוץ אחד ואנחנו שם. זה קורה בגלל שאנחנו בקושי מכשירים רופאים חדשים כאן אצלנו בבית - ב–2020 למשל הוכשרו כאן בישראל רק 7 רופאים חדשים לכל 100 אלף תושבים, חצי מהממוצע ב-OECD.
תוסיפו לזה את העובדה שחלק גדול מהרופאים כאן מתקרבים לגיל פרישה, אנחנו במקום השני בשיעור הרופאים שבדרך לפנסיה - כמעט חצי מהרופאים המומחים כאן היו ב-2020 בני 55 ויותר. ואת העובדה שמשרד הבריאות פסל את ההכשרה של רופאים שלמדו בכל מיני מדינות שנחשבות מפוקפקות ועד עכשיו כן יכלו לעבוד כאן - ותבינו שאנחנו בדרך לסערה מושלמת של מחסור ברופאים ואין לנו את הפריבלגיה לזלזל באיומים העזיבה שלהם, גם אם אנחנו לא ממש חושבים שהם רציניים.
וכן אנחנו רגילים שלמרות התורים והעומסים והסי.טי בשעה 3 בבוקר - מערכת הבריאות הציבורית שלנו היא עדיין טובה יחסית, הרופאים שלנו מוכשרים ואם ממש ממש צריך אפשר איכשהו לקצר את התור - אבל העניין הזה הוא לא אקסיומה ובמצמוץ אחד, קטן, הכל יכול להשתנות.
