הרעל ששיתף בנו של ראש הממשלה נגד הרמטכ"ל מצטרף לשורת השמצות שמשמיעים כבר כמה שבועות תומכי נתניהו נגד בכירים במערכת הביטחון. נגד ראש אמ"ן, נגד ראש השב"כ, נגד אלוף פיקוד המרכז, נגד הרמטכ"ל, ובכירים נוספים. פעם הרקע הוא הטרור ביהודה ושומרון, במקרה אחר זה כשירות צה"ל, פעם טרור יהודי או המתיחות בגבול הצפון.
לגיטימי כמובן לבקר את כל העולם, גם את מפקדי צה"ל. אבל גם בקרקס הפוליטי שלנו יש הבדל בין ביקורת להשמצות חלולות ודה לגיטימציה. אנחנו בעידן הפוסט ממלכתיות, גם במגזר שחרט את הממלכתיות על דגלו וזה מה שמתחולל בממשלתו השישית של נתניהו.
בין אכיפת חוק על נוער גבעות, דרך הכלת הפרובוקציות בגבול הצפון ופיגועים בשומרון, ועד הפגיעה בכשירות צה"ל עובר קו אחד: בכירי המערכת מתעקשים למלא את תפקידם. בעוד שמנגד, נאמני נתניהו מנסים להשתיק ולהרתיע אותם. זאת כדי שחלילה לא יגלו לדרג המדיני, ובעיקר לציבור, את תמונת המצב האמיתית והחמורה.
כך נהג נתניהו כשהרמטכ"ל ביקש להציג לשרי הקבינט את ההשלכות הביטחוניות לפני ההצבעה על עילת הסבירות. כך הוא גם מסרב לכנס את הקבינט לדיון בכשירות צה"ל.
אבל יש עוד סיבה לשורת ההתקפות האחרונות. גם בסביבתו של ראש ממשלה מבינים שבקרוב עלול להתרחש עלינו משבר ביטחוני. לפני שזה קורה, חשוב כמובן לסמן מראש את האשמים, שבטעות לא נתבלבל ונחשוב שהאחראי הוא ראש הממשלה.
