מדהים איך לפעמים משפט אחד עמום יכול להקפיץ את הפיוז מביירות ועד עזה. ישיבת הקבינט האחרונה הסתיימה עם משפט סיכום שמצד אחד לא אומר כלום מצד שני יכול לומר הרבה הרבה מאוד. מה שהקפיץ את האוזניים של חמאס הייתה המילה "בשולחיהם" בואו נחזור כמה חודשים אחורה.
הג'יהאד האיסלאמי יורה מטח של עשרות רקטות לשדרות, ישראל מכילה באופן יחסי ומרדימה את השטח - ואז טייסת של מטוסי קרב ישראליים יצאה בהתקפה נרחבת שמחסלת מהאוויר את שלושת ראשי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי בעזה, במה שזכה לכינוי "מבצע מגן וחץ" ואיך כל זה קשור לפיוזים של חמאס? קל.
לחמאס יש חזון להבעיר את יהודה ושומרון, לעשות אינתיפאדה ולייצר כמה שיותר פיגועים אבל עם תנאי הכרחי אחד, לעשות הפרדה מוחלטת בין רצועת עזה ליהודה ושומרון. כלומר, יו"ש בוערת ועזה שקטה ורגועה. עד עכשיו זה עבד טוב עבור חמאס, כל פעם שהוא הכווין חוליה ביו"ש הוא זכה לחסינות מוחלטת ברצועה.
למה? מיליון סיבות, אבל המרכזית כי לתקיפות ברצועה יש מחיר ירי רקטות. אז מה קרה עכשיו? החזון הזה פשוט הצליח מדי לחמאס, וישראל מצד שני מגששת את דרכה באפלה ולא מוצאת פתרון אפקטיבי לגל הפיגועים, אז מה עושים? שמים את החליפה של האיומים. והינה האיש שסומן כמטרה אפשרית, סאלח אל-עארורי, מספר שתיים בחמאס והאיש האחראי לכל הכאוס ביו"ש.
אל-עארורי לא פועל לבד כמובן אבל הוא המאסטרמיינד של חמאס בכל הקשור לאסטרטגיה הצבאית של הארגון ביו"ש. הוא גם אחד האחראים להקמתה של שלוחת חמאס בלבנון, זאת שירתה מטח של עשרות רקטות לישראל במהלך חג הפסח. אז מה עושה חמאס כדי להעביר לישראל שלא כדאי לה ללכת בדרך החיסולים? שולח את עארורי בעצמו למצלמות כדי להבהיר שהוא לא חושש לחייו, דבר שני - הוא החל להגביר את קצב מטחי הראווה של הרקטות שלו מחופי עזה לים; ודבר שלישי - פתאום חזרו ההפגנות והעימותים על הגדר.
