נתחיל מהסוף: אם אחת ממטרותיה של ישראל במלחמה היא מיטוט שלטונו הצבאי והאזרחי של חמאס - היא חייבת להיכנס קרקעית לרפיח. אין דרך אחרת להשיג את המטרה הזו.
אז למה העולם בפאניקה? מה מבדיל את רפיח מח'אן יונס או בית חאנון? בהסתכלות יבשה - כלום. אבל אופן הפעולה של המלחמה שינה את התמונה, משום שצה"ל פעל בשיטה כמעט קבועה של אוטוסטרדה מהצפון לדרום, למעט תמרון אחד בדיר אל-בלח.
כתוצאה מכך נדחקה האוכלוסייה האזרחית דרומה עד שהגיעה לרפיח, שם נתקעה: מדרום - גבול מצרים, ממזרח - גבול ישראל, וממערב - הים. אין לה יותר לאן להמשיך. מדובר ב-1.3 מיליון בני אדם שמתגוררים במחנות. דמיינו הופעה מלאה ודחוסה עד אפס מקום בפארק הירקון, ואז תכפילו ב-22 (!) וכל זה בתוך שטח לחימה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
לכל חלק בעולם יש את החשש שלו. במערב חוששים מהרג המוני כתוצאה מהפצצות כבדות - דמיינו מה יעשה פגז טנק תועה שמתפוצץ בשטח כזה, ועכשיו דמיינו מה תעשה פצצה ממטוס של חיל האוויר שתיפול בטעות במקום הלא נכון. אף אחד לא רוצה להרגיש מצורע בעולם כמו שהרוסים מרגישים כעת. במצרים, יש לומר בכנות, פחות מתעניינים בגורלם של העזתים ויותר בכך שהאזרחים ברצועה, בייאושם, לא יתנפצו על הגבול שלהם. בבחירה בין הים לבין מעבר רפיח - הם כנראה יעדיפו לרוץ אל המעבר ולפרוץ את הגדר עם מצרים, ואנחנו לצערנו כבר יודעים שגדרות אפשר לפרוץ.
אפשרות שפחות מדובר בה היא מאות אלפי משפחות שיחלו לנוע לגבול עם ישראל. מה יקרה אז? חלק יאמרו - אפשר לירות בהם. יש לקוות שלחלק השפוי ברור שירי על ילדים ומשפחות אינו חלק מתוכניתה של ישראל אם היא רוצה להישאר ישראל.
האם היה ניתן למנוע את הפלונטר הזה? ייתכן שצה"ל היה צריך להתחיל את המהלך הצבאי בנקודה הצפונית ביותר ולהמשיך בנקודה הדרומית ביותר, או לפעול בהן במקביל. כלומר, לתפוס מיד את ציר פילדלפי ואחר כך להתחיל בפעולת רפיח, עוד לפני ח'אן יונס. אם זה היה קורה, ציר פילדלפי היה נתפס כבר בהתחלה והייתה מתחילה השמדה שיטתית של ציר ההברחות. בנוסף, החשש המצרי מפריצת הגבול על ידי העקורים היה קטן משמעותית. ולבסוף, אפשר היה לתחום את האוכלוסיה בתווך שבין דיר אל-בלח לאל-מואסי שבמרכז-דרום הרצועה, והעולם היה חי עם זה בשלום יחסי.
במציאות מקבילה זו, כשצה"ל היה מתחיל פעולה קרקעית נרחבת בדיר אל-בלח, האוכלוסייה יכולה הייתה לנוע דרומה או צפונה לפי שיקוליו המבצעיים. אבל כל זה לא קרה, והמציאות היא שיש אוכלוסייה עצומה ברפיח, ושאת רפיח צריך לכבוש. אם זה לא הספיק - עוד רגע מתחיל רמדאן. נראה שלישראל לא נותרה ברירה אלא להחזיר את האוכלוסייה צפונה לכיוון דרום-מרכז הרצועה, או אולי אף צפונה מכך. כמובן שהפסקת אש ארוכה, אם עסקת חטופים תצא לפועל, תשנה את כל התמונה הנזילה ממילא.
