זה אולי אחד מפסקי הדין הקצרים ביותר שנכתבו על סוגיית (אי) גיוס החרדים. עשרות שנים עוסק בג"ץ בנושא, בהחלטות ארוכות ולא מעט חילוקי דעות בין השופטים. לא הפעם: פסק הדין הוא כ-42 עמודים בלבד. ויותר מכך, תשעה שופטים חתומים על עמדה אחת, ומסקנה אחת: חובה לגייס חרדים, אסור להעביר כסף עבור מי שמשתמטים מכך.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
זה גם אחד מפסקי הדין הצפויים ביותר שנכתוב בסוגיה. פשוט כי לא הייתה אפשרות לכל החלטה אחרת במצב הקיים. אין איזשהו דין בארץ, כלשהו, שמאפשר את ההפרדה- והאפליה הזאת.
החוק – שבטעות קוראים לו חוק הגיוס אבל הוא חוק ההשתמטות- פקע לפני שנה. בהעדרו, קיבלה הממשלה החלטה שנתנה פטור מקיום החוק ושוויון בנטל. גם תוקף ההחלטה הזאת פקע לפני חודשים. לא שזה משנה, ממילא, כמו שקובע בית המשפט, החלטת הממשלה היתה בלתי חוקית: לא רק שלא היה עיגון באיזשהו דין לפטור הזה, זאת היתה אכיפה סלקטיבית. וכמה שאכיפה סלקטיבית היא פסולה, היא חמורה שבעתיים כשמחייבים חלק אחד לסכן את חייו למען בטחון המדינה, ופוטרים אחרים.
וכל זה, עוד לפני שדיברנו על המלחמה. אבל השופטים מדברים עליה, איך אפשר שלא? "התנהלות המדינה.. הייתה בניגוד לדין", נפסק. "בימים אלה, בעיצומה של מלחמה קשה, מעמסת אי השוויון בנטל חריפה מתמיד – ומחייבת קידום פתרון בר קיימא לסוגיה זו".
זה אולי מנוסח בשפה משפטית קרירה - אבל הסוגיה שמעלים השופטים חמה ובוערת. הנה, תראו את סעיף 59 לפסק הדין. במסגרתו, מראים השופטים הצדדים את שני הצדדים. מצד אחד יש מלחמה, מערכת הבטחון זועקת שיש צורך קונקרטי ודחוף שצריך עוד כוח אדם. הממשלה יודעת את זה - ולראייה מקדמת העלאת גיל הפטור ממילואים, מקצרת דחיית שירות של תלמידי מכינות, מקדימה גיוס בני ישיבות הסדר. ומהצד השני? אותם מקבלי החלטות מתעלמים מאותם צרכים שבשמם הם מכבידים את הנטל על מי שנושאים בו.
"בימים של מלחמה קשה וכואבת נאלצים אנו לשוב ולהכריע בסוגיה מורכבת זו שמלווה את האומה מיום לידתה", נכתב בפתח פסק הדין " לפני למעלה מחצי יובל שנים קבע בית המשפט כי על כנסת ישראל לקדם הכרעה חוקית וחוקתית בסוגיה זו, אך דומה שחזרנו לנקודת המוצא".
לא נדמה. זה אולי לא יאמן, אבל אמיתי לחלוטין. אפשר להאשים את בג"ץ מפה עד מחר, ויש שיעשו את זה, אבל ניכר שהשופטים היו שמחים שלא לדון בנושא הנפיץ הזה. אבל לשם כך, צריך שלטון שיטפל בו.
