שנת 2023 העסיקה את הציבור בישראל ברצון הקואליציה לערוך שינויים במערכת המשפט. בית המשפט העליון זכה לקיתונות של בוז על היותו מועדון סגור אליו מתמנים בדרך של חבר מביא חבר ונטען שחובה להרחיב את השורות. הרבה טענות עלו בעד, הרבה טענות נשמעו נגד. אבל בסוף שבעה באוקטובר הגיע והעביר את המחלוקת להקפאה עמוקה, למרות ניצני הפשרה פה ושם בשנה החולפת.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
אולם אי אפשר להתעלם מהצביעות מרקיעת השחקים של הקואליציה בהליך מינוי הרבנים הראשיים לישראל. ישר תגידו: נו, למי אכפת? למה זה אמור לעניין אותנו? אכן, הבחירות הללו עוברות באדישות ציבורית מלבד אצל פלח מאוד מאוד מסוים, משום שהציבור ברובו לא מודע למשמעות המינוי.
בתפקיד מכהנים שני רבנים ראשיים, אחד יוצא עדות המזרח ואחד יוצא עדות אשכנז. על פי חוק הרבנות הראשית: "במשך מחצית תקופת כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל ישמש האחד נשיא מועצת הרבנות הראשית והאחד נשיא בית הדין הרבני הגדול. במחצית השנייה הם יתחלפו בתפקידיהם".
כלומר, הרב הראשי לישראל כולל בתוכו תפקיד כנשיא בית הדין הרבני הממלכתי לערעורים ברוטציה. אחד מכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית ודיין בבית הדין לערעורים, בעוד שהשני באותו זמן מכהן כנשיא בית הדין לערעורים ואז הם מתחלפים. מדובר בבית דין שקיבל סמכות בלעדית על פי החוק לעסוק בענייני נישואין וגירושין, והוא עוסק בענייני ממון ורכוש הנלווים לסוגיות אלו.
בעבר כיהנו בתפקיד רבנים גדולים בתורה הבקיאים בכל מכמני ההלכה. אולם מזה שנים רבות שהתפקיד עבר זילות. לאיש מהקואליציה לא מפריע שבזה אחר זה מתמנים לתפקיד רבנים שמעולם לא כיהנו כדיינים, לא עסקו בכך ואפילו לא הוסמכו לעסוק בסוגיות הלכתיות ומשפטיות אלו.
איך זה נראה הגיוני למישהו שמי שעומד בראש ערכאת הערעור של מערכת בתי הדין הרבניים יהיה אדם שמעולם לא עסק אפילו יום אחד בדיינות, ואף אחד לא בחן אותו או התעניין בכלל האם יש לו בקיאות מינימלית בסוגיות הללו? בעצם, איך הוא יכול להכריע בערעור בתיק בו ישב דיין שעוסק בתחום זה עשרות שנים?
איך זה נראה הגיוני למישהו שמי שעומד בראש ערכאת הערעור של בתי הדין הרבניים מעולם לא עסק אפילו יום אחד בדיינות?
האם מישהו היה מוכן לקבל שנשיא בית המשפט העליון יהיה מישהו שמעולם לא הוסמך כעורך דין, לא עסק במשפטים וידיעותיו בתחום המשפט לא עוררו עניין כלשהו אצל חברי הוועדה לבחירת שופטים שהחליטו למנות אותו לתפקיד? כולם יכולים להבין לבד מה המשמעות של מינוי רב כזה לתפקיד – פגיעה אנושה במקצועיות ובאמון הציבור בערכת שכל כוחה בנוי על אמון הציבור.
אם כך, אז איך אותה קואליציה שדרשה רפורמה במערכת המשפט, מרשה לעצמה להמשיך את מחול האבסורד האנטי מקצועי הזה?
שני הרבנים הראשיים היוצאים היו הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו. שניהם מעולם לא הוסמכו לדיינות ולא התמחו בענף הלכתי-משפטי זה. גם מי שכיהן לפניהם, הרב יונה מצגר, מעולם לא הוסמך לדיין, ושליחתו לכלא היא רק אקורד הסיום של כהונה מפוקפקת במיוחד. לפניו כיהן הרב ישראל מאיר לאו, דמות ראויה למדיי אך גם הוא לא התיימר להיות בקי בענף הלכתי זה ומעולם לא הוסמך אליו.
כעת כל המועמדים המובילים אינם דיינים ולא הוסמכו לכך מעולם. הרב דוד יוסף הנתמך על ידי ש"ס לא הוסמך לדיינות. הרב קלמן בר שנתמך על ידי יהדות התורה לא הוסמך לדיינות. גם הרב מיכה הלוי שנתמך על ידי פלג בציונות הדתית. כמו גם הרבנים שמואל אליהו ומשה חיים לאו.
למרבה הבושה - לא רק שזה לא מעורר סערה, ניכר שזה לא מעניין איש. זה אפילו לא שיקול. אפס עניין בעובדה שממנים לעמוד הפירמידה השיפוטית אדם שמעולם לא הוסמך ולא עסק בשיפוט הדתי.
זה לא שאין מועמדים אחרים שכן בקיאים. הרב מאיר כהנא - מכהן כבר 13 שנה כדיין, ומזה כמה שנים מכהן כאב בית הדין באשקלון. הרב אליעזר איגרא דיין עוד משנת 1989, וב-12 השנים האחרונות כיהן בבית הדין הרבני לערעורים. גם בקרב המועמדים הספרדים יש את הרב מיכאל עמוס שמכהן כדיין בפועל מזה 24 שנה וכבר עשור בבית הדין הרבני לערעורים.
אם לא די בכך, דיברתי בפתיחה על הביקורת בקואליציה נגד המועדון הסגור של בית המשפט העליון. איך אפשר להתייחס ברצינות לטענה הזו כשהיא נשמעת ממי שמינו את בנו של הראשי לישראל לשעבר לתפקיד וכעת מנסים למנות את הבן השני לתפקיד, כשהסיבה היחידה להעדפתם היא היותם בניו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל? למה היותך בן של רב ראשי לישראל אמור לתת לך יתרון עצום על פני מועמד אחר גם אם אין לך את ההכשרה לתפקיד?
במינוי הרב הראשי לישראל הוכנסה פוליטיזציה עד לווריד על חשבון מקצועיות המערכת - זו תעודת עניות. לפוליטיקאים מקואליציה שמחבבת רפורמות במערכת המשפט היה יכול להיות פתרון מושלם. חקיקת חוק שמפצל את תפקידי הרב הראשי לישראל. אחד מהם יהיה נשיא בית הדין לערעורים, והוא יהיה חייב להיות דיין שמכהן בפועל. והשני הרב הראשי לישראל שאין לו שום דריסת רגל בבית הדין הרבני. אם יש צורך, אפשר שיהיו שני רבנים ראשיים בנוסף לנשיא בית הדין הרבני לערעורים.
אבל הקואליציה סירבה לחוקק חוק כה פשוט ומתבקש. כעת היא מתעקשת למנות אנשים שמבחינה אובייקטיבית אינם ראויים לתפקיד נשיא בית הדין לערעורים, גם אם רובם ראויים לכהן כרב הראשי לישראל.
לפוליטיקאים מקואליציה שמחבבת רפורמות במערכת המשפט היה יכול להיות פתרון מושלם, אבל הם סירבו
אמנם החוק לפיצול תפקידי הרב הראשי לישראל כבר לא יעבור לפני הבחירות שיתקיימו ביום ראשון, אבל לא מאוחר לחוקק את החוק גם לאחר הבחירות. למעשה, אם אכן ייבחרו לתפקיד רבנים שאינם דיינים מצופה מהם להבהיר מיד עם בחירתם על הכרה באי כשירותם ועל ויתור מיוזמתם על התפקיד הנוסף ועל חבישת הכתר לו אינם ראויים.
אינני אופטימי, אך עדיין לא מאוחר להתעורר ולהבין שמערכת השיפוט הרבנית לא יכולה להתנהל כמו חנות מכולת. אמן ואמן.
