החודש האחרון היה רצוף הצלחות מבצעיות חסרות תקדים. מתקפות הביפרים ומכשירי הקשר שיוחסו לישראל, חיסול נסראללה, חיסול סינוואר - הכול בחודש אחד. זה החודש שהחזיר ברק בעיניהם של מקבלי ההחלטות - וגם החודש שיקבע האם בירושלים ידעו לנצל את כל ההישגים המבצעיים האלה לכדי הישגים אסטרטגיים של ממש.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
ישראל מציינת שנה למלחמה הקשה ביותר בתולדותיה - הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה, ומלחמה שהביאה למספר חסר תקדים של פלישה וכיבוש יישובים ובסיסים. אולם כעת תמונת המצב התהפכה.
שני רבי מרצחים, סינוואר ונסראללה, סיימו את חייהם כשהם יודעים שצה"ל דולק אחריהם ושהפצצות בעקבותיהם. אבל תמונת המצב בין שני החיסולים שונה לחלוטין. האחד, מבצע מודיעיני מורכב, שהביא לעשרות טונות של חומרי נפץ שהוטלו ממטוסי קרב מתקדמים והקריסו מבנים שלמים בדאחייה בביירות. השני - פעילות כמעט שגרתית ברצועה, של זיהוי תנועות חשודות, חתירה למגע, ירי טנקים שהסתיימו בהריגתו של מנהיג חמאס.
אחרי ההתנקשות בנסראללה, ראש המוסד טען בדיונים סגורים כי צריך לנצל את ההזדמנות וההישגים שנוצרו להתגמשות בעזה עבור שחרור חטופים. עכשיו, ברנע ויתר צוותי המשא ומתן מציעים רעיונות יצירתיים כמו מתן חסינות לבכירי חמאס בניסיון להביא לפריצת דרך.
מה הסיכוי שזה יקרה? הדעות בתוך מערכת הביטחון חלוקות. יש מי שחושב שהזמן יעשה את שלו ומי שמחזיק בחטופים שעוד נותרו בחיים יבין שכדי שהוא יישאר בחיים, עליו לעשות מעשה. אך גם יש קולות שטוענים שבכאוס שייווצר במקום המבורדק שנקרא עזה - יהיה מאבק פנימי שיביא דווקא להקשחה בעמדות בנוגע לחטופים.
לכן, בפער הזה, ישראל צריכה לנקוט יוזמה ולהציע, הפעם באמת, הצעה שלא יוכלו לסרב לה. אותה יוזמה שהחלה במקריות בפיצוץ הביפרים (שלפי הטענות עמדו להיחשף ובכך 'להישרף') - והמשיכה במקריות בחיסול אדריכל טבח 7 באוקטובר שהתגלה במקרה.
בצה"ל קיים מושג של הרב"ט האסטרטגי - חייל אחד, במעשיו, יכול להביא לשינוי פני המערכה. אז במקרה הזה מדובר בכמה חיילים, מבית הספר למ"כים, וכמה שריונרים, ורחפן אחד. אלו מי שהביאו את ישראל לנקודה הטובה ביותר לקצור הישגים, ועל ראש הממשלה נתניהו לנצל זאת. המלחמה היא הרי המשך המדיניות באמצעים אחרים, כמו שקציני צה''ל אוהבים לצטט. הגיע הזמן למדיניות. הגיע הזמן למדינאים.
