בזמן שאנחנו מתקרבים ל-13 חודשי מלחמה - בעזה, בלבנון, בתימן ובאיראן הגיעה עוד נקודת שיא – תקיפה ישראלית רחבת היקף על אדמת איראן. מטוסי חיל האוויר וכלי טיס בלתי מאוישים תקפו 20 יעדים בהם מתקנים צבאיים באדמת איראן. הנזק הוא רב: סוללות אס-300 יצאו מכלל שימוש, מתקני ייצור טילים הושמדו, אבל בישראל דווקא מעדיפים לעמעם את הנזק. באופן מפתיע, קולו של אחד, "מר איראן", לא נשמע. למעט התבטאות קצרה יחסית בטקס האזכרה הממלכתי לחללי המלחמה בהר הרצל - נתניהו נאלם.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
דווקא נתניהו, מי שטבע כל כך הרבה ביטויים בלקסיקון הישראלי - מהחיים עצמם, עד לחמוצים ו"לא יהיה כלום, כי אין כלום" - לא פנה ל"אזרחי ישראל" אמש. בסביבתו אמנם בחנו את זה, ואז החליטו שלא. הסיבה לא ממש נמסרה. אולי זה היה מתוך מחשבה שהדבר יסייע ב"סגירת האירוע" - ולא יביא לתגובה מצד איראן ולהמשך חלופת המהלומות הישירות בין המדינות. אולי זה בגלל הפער בין ההצהרות המפוצצות לביצוע בפועל.
זה לא שמבצע "ימי תשובה" (אגב, כבר היה מבצע צה"לי כזה, ב-2004, בצפון הרצועה, בעקבות הרג שני ילדים מפגיעת קסאם) לא היה מרשים. הוא הוציא את חיל האוויר במיטבו - והשתמש ביכולות שנבנו במשך שני עשורים. אבל הבילד-אפ שנעשה, כולל שימוש בפגיעת הכטב"ם בבית בקיסריה, כאילו ח'מנאי עכשיו על הכוונת, מלמד על ההבדלים בין צייצני הטוויטר לקרקע המציאות.
אז קצת סדר, בכל זאת: פגיעת הכטב"ם הייתה מבצע של חיזבאללה, שיגור שלושה כטב"מים לעבר ביתו הפרטי של נתניהו כתגובה לחיסול נסראללה. ככל הידוע, לא היה כל קשר של איראן למעשה. צה"ל גם לא שינה בעקבות הפגיעה בקיסריה את מטרותיו לאיראן - שבמידה רבה לקחו בחשבון עוד בשלב התכנון את הלחץ מצד הממשל האמריקני. אגב, בהתבטאות שלו בעניין איראן היום, בחר נתניהו להודות לכל מערכת הביטחון (חוץ מהעומד בראשה, גלנט) - ולארצות הברית על התיאום ועל הסיוע.
אבל אחד ממשפטי המפתח שהתווה נתניהו בעשורים באחרונים הוא אחר לגמרי. הרי "אנחנו נגן על עצמנו, בכוחות עצמנו". עוד קונספציה שאירועי 7 באוקטובר העמידו בספק. נגן על עצמנו? תושבי ניר עוז הם עדות לכך שלא, לא תמיד. בכוחות עצמנו? ספרו את זה לטייסים האמריקנים שנשלחו למזרח התיכון כדי לסייע לישראל, או לאלו של סוללת ה-THAAD שהוצבה כאן.
ישראל השיגה שורת הישגים מבצעיים מרשימים בחודשיים האחרונים. זה כולל את המבצע המיוחד במייסף בספטמבר שם, לפי פרסומים זרים, כוחות שלדג השמידו מפעל לייצור טילים מדויקים. המשיך, גם כן לפי פרסומים זרים, עם פיצוצי הביפרים ומכשירי הקשר של חיזבאללה, עם ההתנקשות בנסראללה, ועם הפעולה של חיל האוויר באיראן. בכל המקרים האלה הוכיח צה"ל במה הוא טוב: בתכנון מדוקדק, באיסוף מודיעין למבצעים מיוחדים, בפעילות חיל האוויר מדויקת. ההתנקשות בסינוואר הוכיחה שלפעמים גם הסיזיפיות מביאה להישגים. בבחינת אין הטיפה חוצבת בסלע אלא מכוח התמדתה.
שר הביטחון יואב גלנט בטקס הזיכרון הממלכתי: "ההישגים החשובים של השנה האחרונה יוצרים שינוי ביחסי הכוחות שבין ישראל לאויביה, ומאפשרים לנו, בדרג המדיני, לממש את מטרות המלחמה, ולקבל כל החלטה מתוך עוצמה והרתעה. לא כל מטרה ניתן להשיג רק בפעולה צבאית - הכוח אינו תכלית הכול. בבואנו להחזיר… pic.twitter.com/uB46YxJRya
— כאן חדשות (@kann_news) October 27, 2024
אבל אחרי כל זה דווקא שר הביטחון גלנט, שגם בטקסי זיכרון מדבר צבאית מדוברת, אמר את שלושת המשפטים החשובים ביותר בעת הנוכחית: "לא כל מטרה אפשר להשיג בפעולה צבאית. הכוח לא תכלית הכל. בבואנו להחזיר את החטופים - נידרש לפשרות כואבות". אחרי 13 חודשי מלחמה, דווקא זו המטרה הכי רחוקה מיישום. מי שחושב שבמקרה הזה הטיפה תחצוב את המנהרה, מייחל לתקוות שווא. מרבית החטופים הוחזרו בחיים בעסקה. היא תהיה כואבת, קשה וכנראה תביא גם לסוף המלחמה. אחרי 13 חודשים, ורצף תקיפות באיראן, בתימן, בלבנון ובעזה, יש מחירים שצריך לשלם.
