כשהסוקר דודי חסיד מסביר עד כמה מסובכת התחזית של תוצאות הבחירות בישראל על סמך סקרים, אנחנו מנחמים אותו בעובדה שהוא לא חייב להתמודד עם הקשיים הייחודיים לשיטת הבחירות בארצות הברית, שהופכים את המלאכה הזאת למורכבת הרבה יותר.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
המידע הבסיסי עליו מסתמכים הסוקרים האמריקנים הוא סקרים של מדגמים אקראיים, המייצגים במידת האפשר את האוכלוסייה הנדגמת. כשאנחנו חושבים על סקרים כאלה, הקושי הראשון שעולה בדעתנו הוא טעויות דגימה, אבל לאמיתו של דבר טעויות דגימה פשוטות הן לא החלק הבעייתי ביותר בניתוח התוצאות.
הסוקרים בארה"ב, כמו עמיתיהם בישראל, צריכים לבצע תיקונים נוספים. למשל: להתאים את שיעור ההצבעה לדמוגרפיה של משתתפי הדגימה, או למזג האוויר הצפוי במקומות ההצבעה השנים.
ייתכן שמפלגה מסוימת מועדפת בסקרים, אך תומכיה נוטים פחות ללכת לקלפי ביום הבחירות, ואם הסוקרים יכולים לחזות זאת על סמך הגיל, המין, רמת ההשכלה או מקומות המגורים שלהם – הם חייבים לתקן את התחזית בהתאם.
לפעמים, מתברר כי תומכי מפלגה כלשהי או אנשים מקבוצות אוכלוסייה מסוימות - משתפים פעולה עם הסוקרים יותר מאשר קבוצות אחרות. נטייה שכזאת, אם היא מתגלית בנתוני העבר, מובילה לתיקון נוסף לממצאי הסקרים. נניח שתומכי מפלגה אנטי-ממסדית באופייה, כמו עוצמה יהודית, למשל, מסתירים מן הסוקרים את הצבעתם האמיתית יותר מאשר תומכי מפלגות ותיקות – סוקר שיודע זאת צריך לתקן את נתוניו בהתאם.
בעיה נוספת, המטרידה את הסוקרים, היא כיצד להתייחס למי שטוענים בסקר כי "טרם החליטו" או שהם "מתלבטים". ניסיון העבר אומר שאין להתעלם מן הקולות שלהם, אלא יש לנסות ולנחש את הצבעתם הצפויה - על סמך נטייה קלה שהם מגלים, הצבעות העבר, מאפייניהם הדמוגרפיים וכן הלאה.
הבעיות האלה ובעיות נוספות אינן ייחודיות לארצות הברית. הן מטרידות גם את הסוקרים שלנו. אבל בארה"ב מתוספות להן בעיות אחרות, שנובעות משיטת ההצבעה. הבחירות בארה"ב אינן ישירות, כך שהמועמד שזוכה לרוב קולות הבוחרים ברחבי ארה"ב לא בהכרח מתמנה לנשיא.
המצביעים בוחרים במדינות השונות בנציגים הנקראים "אלקטורים", כך שכל מדינה מקבלת מספר ידוע של אלקטורים בהתאם לגודלה. כמעט בכל המדינות, מועמד שזכה ברוב הקולות במדינה מקבל את כל קולות האלקטורים של אותה מדינה. לכן ייתכן מצב שבו מועמד זוכה ליותר קולות במניין של כלל האוכלוסייה (שמכונה "popular vote") אך פחות במניין האלקטורים (שמכונה "electoral vote"), ומפסיד בבחירות.
הדמוקרטים, למשל, מובילים במספר מדינות גדולות אך הקולות שלהם מפוזרים פחות בין המדינות השונות. לכן, העובדה שהם מקבלים כ-60% מהקולות בקליפורניה הגדולה, למשל, אמנם מעלה את חלקם ב-popular vote, אבל באופן מעשי מועילה להם במניין האלקטורים בדיוק כפי שהיו מועילים להם רק 51% מן הקולות.
בגלל שיטת האלקטורים, מערכת הבחירות של שני המועמדים מתמקדת בעיקר במדינות ה"מתנדנדות", שבהן אין יתרון ברור למפלגה מסוימת. המדינות האלה, נכון למערכת הבחירות הנוכחית, הן: אריזונה, ג'ורג'יה, וויסקונסין, מישיגן, נוודה, צפון-קרוליינה ופנסילבניה.
הן זכאיות לבחור 93 מבין 538 האלקטורים, ומנקודת ראות מעשית – כל מה שקורה מחוץ להן כבר ידוע ולא מעניין את הסוקרים והאנליסטים: הדמוקרטים פחות או יותר יודעים שמובטחים להם קולות של 226 אלקטורים, והרפובליקאים יודעים שבהיעדר הפתעה רבתי מובטחים להם 219 אלקטורים. יזכה בבחירות מי שיקבל 270 אלקטורים, וההשלמה תבוא מקרבם של 93 האלקטורים במדינות המתנדנדות.
כאן החישוב מסתבך, משום שקיים שילובים אפשריים שונים של תוצאות, בהם כל אחד מן המתמודדים יכול לנצח. טראמפ, למשל, יכול לנצח אם יזכה לאלקטורים של אריזונה, ג'ורג'יה, נאבדה, פנסילווניה וצפון קרולינה, אך הוא יכול לנצח גם אם יפסיד בפנסילבניה וינצח בוויסקונסין, וכן הלאה.
צילום: AP
בכל אחת מ-7 המדינות המתנדנדות משתמשים הסוקרים במדגמים מייצגים, שממצאיהם כוללים תחום שגיאה לאחר תיקונים שונים, ולפיהם הם צריכים לחשב את ההסתברות של כל אחת מן הקומבינציות האפשריות. את זה לא ניתן לעשות בחישוב פשוט, אלא באמצעות תוכנות שמריצות עשרות אלפי סימולציות, שבהן נעשים שינויים אקראיים מן התוצאות של הסקרים, המתפלגים לפי ההתפלגות המשוערת של השגיאות. ככל שתרחיש הוא ריאלי יותר הוא יופיע ביותר סימולציות, ולאחר עריכת הסימולציות מחשבים באיזה שיעור מהן ניצח כל אחד מן המועמדים.
כאן גם מתחילות הבעיות. אנליסטים מרכזיים כמו נייט סילבר והתחזית של ניו יורק טיימס נותנים לטראמפ סיכוי גבוה מעט יותר לזכות בצירוף מדינות שיעביר אותו את מחסום ה-270 (אולם בתוך תחום השגיאה). לפי הסקרים, הפער מינימלי, כמעט זניח.
ההימורים לעומת זאת, מעניקים לטראמפ יתרון מכריע. נתון חשוב נוסף הוא שבמדינות המתנדנדות טראמפ קיבל - גם כשזכה ב-2016 וגם כשהפסיד ב-2020 - יותר ממה שחזו לו בסקרים. גם לנתון הזה יש משמעות.
עוד תכונה חשובה נוספת של שיטת האלקטורים היא שגם אם המרוץ צמוד – אין הכרח שהתוצאה באלקטורים תהיה צמודה. הסיבה לכך היא שטעויות הדגימה וההטיות במדינות המתנדנדות השונות אינן בלתי-תלויות אלו באלו.
אם ישנה טעות קלה לטובת מועמד מסוים באחת המדינות (למשל, בגלל סחף לרעת מפלגתו מחמת אירוע הסמוך למועד הבחירות), ייתכן שאותה טעות קלה תתרחש גם ביתר המדינות המתנדנדות. לכן, תרחיש שבו מרוץ צמוד מאד בקול הפופולרי ובתחזיות המוקדמות מסתיים בפער גדול במניין האלקטורים הסופי הוא תרחיש ריאלי בהחלט.
כל הגורמים הללו הופכים את סקרי הבחירות בארצות הברית להפכפכים יותר מאלה שלנו, ואת התוצאות לקשות יותר לניתוח, בפרט בימים שלפני ההצבעה. כשנקרא בימים הבאים את נתוני הסקרים כדאי לזכור להתמקד בעיקר בתרחישים שבמדינות המתנדנדות, או פשוט להתאזר בסבלנות עד ל-5 בנובמבר.
