תא"ל דניאל הגרי שוב היה האיש הנכון במקום הלא נכון. לא מתפקידו של קצין, ודאי לא דובר צה''ל, למתוח ביקורת פומבית על חוק שכנסת ישראל מחוקקת, מופרך ככל שיהיה. זה יכול לקרות בחדר סגור ובדיונים עם הדרג המדיני, שהרי ויכוחים הם דבר מפרה ומלמד, אבל זה בטח לא יכול להיות לעיני המצלמות. זה לא מתפקידו של דובר צה''ל.
אבל גם לא מתפקידו של דובר צה''ל לעמוד בפני הציבור בימים שאחרי חתימת הסכם הפסקת האש עם לבנון, ולענות לשאלות, או כמו הערב, להסביר איך בדיוק קרה ששוב חטוף נרצח על ידי שוביו כאשר כוחות הצבא התקרבו לאזורו.
לגופו של עניין, דובר צה''ל צודק: החוק המכונה "חוק פלדשטיין" פוגע בביטחון. החוק הזה עושה "פולישוק" מכל מה שנחשב למנהל תקין, לסדר הדברים, לדרך שבה ארגון שמחזיק במידע כל כך רגיש על האויב שלנו מתנהל איתו. להעניק חנינה למי שמחליט לסחור במידע כראות עיניו זה לעג לכל מה שאמור להיות בצבא מסודר עם פקודות ומשמעת. וזה במילא משהו שהצבא הנוכחי לא מצטיין בו.
דובר צה''ל הגרי הפך להיות בן בית בבתיהם של רבים מאזרחי ישראל מאז 7 באוקטובר. זה לא רק "ארץ נהדרת", או הבדיחות ב"מאמצחיק", אלא העובדה שסוף סוף הציבור בישראל, אחרי הטראומה של 7 באוקטובר, קיבל דמות אחת שאפשר להאמין לה, ולהאמין בה.
תא"ל הגרי היה שם ברגעים הכי קשים שלנו כאומה וכעם. הזיל דמעה עם ציבור שלם והתרגש איתו גם כן. מאות הצהרות שלו, בעברית ובאנגלית, שודרו ב-14 החודשים האחרונים. והערב הוא טעה. טעה וננזף. טעה והתנצל. כמה מוזר. רק שלא נתרגל.
