בשנים האחרונות נהגו לסקר בתקשורת הישראלית את החזית הסורית בעיקר בכל מה שקשור לפעילות של ישראל נגד איראן ושלוחותיה - באישור או בהעלמת עין של אסד. זאת, כאשר התסיסות הפנימיות בתוך סוריה נדחקו הצידה על אף שהיו שם כל העת.
ניתן לקחת לדוגמה את מה שקרה בשנה וחצי האחרונה בהר הדרוזים שבמחוז א-סווידאא' בדרום: הפגנות קולניות נגד המשטר הסורי כולל קריאות להפלתו כשברקע מצב כלכלי קשה, שירותים ירודים והשפעה גוברת של איראן וחיזבאללה - שבאה לידי ביטוי בהברחת אמצעי לחימה וסמים.
הסיפור בא-סווידאא' הוא דוגמה טובה כיוון שהוא מייצג את מה שאסד לא השכיל לעשות מאז שהצליח לשרוד את פרק א' של המהפכה נגדו בשנת 2011 – לשנות את התנהלותו ביחס לעם שהוא שולט עליו. למעשה, משטר המאפיה הרודני פשוט חזר להיות כפי שהיה לפני המהפכה, רק עם שינויים קוסמטיים וכמובן בלי אופק לעתיד אחר.
לזה נוספים מטענים עמוקים של מיליוני סורים שחוו את נחת זרועו של אסד הן בנשק קונבנציאונלי והן בנשק שאינו - ומתקבלת לבה רותחת שעשויה להתפוצץ כל רגע.
גם אחרי שהצליחה לשרוד, סוריה של אסד לא באמת הייתה סוריה אחת. בדרום, רוסיה סידרה לאסד הסכמי פיוס עם המקומיים הסוניים שמרדו בו. בצפון מערב המדינה, נותרה מובלעת של המורדים האסלאמיסטים ובראשם שלוחת אל-קאעידה בסוריה לשעבר של אבו מוחמד אל-ג'ולאני. כאשר גם את זה רוסיה ואיראן ניסו לסדר באמצעות קווי הפסקת אש שגובשו עם טורקיה מי שתומכת באותם מורדים.
זאת מבלי שהוזכר מה שקורה בצפון מזרח המדינה, שם יש מובלעת כורדית, מורדים שנתמכים בידי טורקיה סמוך לגבול וקבוצות קטנות של דאעש. בקיצור, לא באמת סוריה אחת, אלא סוריה שבה אסד שלט על מה שהיה קריטי לו – הציר בין דמשק לחלב, תוך גישה לרצועת החוף העלווית, העדה שמשפחתו נמנית עימה - בשאר השטחים הוא לא באמת השקיע.
לא בכדי הקריסה שלו ושל צבאו הייתה כל כך גדולה. למעשה - למעט אולי הקרב על העיר חמה - לא היה באמת קרב רציני של אנשיו אל מול המורדים. הדבר מראה בעיקר עד כמה הלגיטימיות של אסד כולל בקרב אנשיו הוטלה בספק.
במידה כזאת או אחרת אסד חטא בהיבריס שבו חטאו חברים אחרים בציר הפרו-איראני - יחיא סינוואר מנהיג חמאס וחסן נסראללה מנהיג חיזבאללה. ההיבריס של אסד היה שחשב שהוא יכול להמשיך לשלוט כפי שעשה במשך כל כך הרבה שנים, מבלי ששלטונו יישרט. אלא שהפעם קרה דבר שעשה את ההבדל הגדול ממה שקרה לפני עשור: חיזבאללה בלי נסראללה הוא לא אותו חיזבאללה, כוח קודס האיראני בלי קאסם סולימאני הוא לא אותו כוח קודס ורוסיה של פוטין היא לא אותה רוסיה שהוא נשען עליה.
הציר פשוט נטש את אסד לחלוטין, גם אם חיזבאללה ניסה לסייע בעיקר איפה שחשוב לו בקרבת הגבול עם לבנון. המורדים הסורים ובראשם אל-ג'ולאני התכוננו לרגע הזה במשך שנים רבות, הם רק חיכו לזמן הנכון, והזמן הנכון מבחינתם היה כשהם סברו שהציר הוא לא כתמול שלשום.
הערכת המורדים הייתה מדויקת לפליא וייתכן שגם הם הופתעו מעצמם. אבל בסוף זה הסיפור – אסד פשוט לא היה יכול להסתדר לבד והם הבינו שהחברים שלו כבר לא מוכנים למות בשבילו כמו בפעם הקודמת. שכן, אז זה השתלם להם והיום פחות.
רוסיה הרי עסוקה באוקראינה, איראן וחיזבאללה לא הכי בעניינים, ובכלל בחודשים האחרונים היה נראה שמשהו חורק בציר שבין אסד לבין הציר הפרו-איראני. אסד לטש עיניים למפרציות ולאיחוד האמירויות, אבל לא חצה את הרוביקון. הוא לא סיפק את הסחורה במלחמת חרבות ברזל, בעיקר נתן לאיראנים להעביר נשק לחיזבאללה, אבל לא רצה להוציא פעולות משטחו נגד ישראל מחשש שזה יעלה לו בשלטונו. בסוף זה התהפך עליו מכיוון אחר שהוא כנראה לא ציפה.
אסד אולי חשב שהזמן יעשה את שלו והסורים ישכחו את כל מה שעשה להם בעשור הקודם, אבל הם ממש לא שכחו והגישו לו את הנקמה - קרה.
