הממשלה עדיין לא הגיעה להסכמות בנוגע לחוק הגיוס והשיחות בין יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין, מזכיר הממשלה יוסי פוקס והנציגים החרדים לא הובילו להתקדמות משמעותית. בסיום הפגישה, הורו מנהיגים חרדים לפרק את הממשלה ולפזר את הכנסת.
במבט רציונלי, אין סיבה שהממשלה תתפרק עכשיו. המפלגות החרדיות, השותפות המרכזיות בקואליציה, לא באמת אמורות לרצות את זה. זה "לא באינטרס שלהם". פירוק הממשלה בעיתוי הזה עלול לפגוע בהן פעמיים: גם תקציבית, וגם ציבורית.
הפגיעה התקציבית היא כי ממשלה שנופלת משמעה הקפאת תקציבים והפחתה משמעותית של כספי "העברות" מהם נהנים החרדים. והפגיעה הציבורית היא משום שהליכה לבחירות בזמן שסערת הגיוס בעיצומה ותוך כדי מלחמה, רק תדגיש את השבר מול הציבור החרדי, ולא תספק לו פתרון.
למרות זאת, ייתכן מאוד שהתסריט הזה יקרה. למה? כי מה שקורה עכשיו בציבור החרדי חורג מגבולות הרציונל.
מאות ואלפי צעירים חרדים הפכו בחודשים האחרונים לעריקים. המשמעות היא שהם עבריינים לפי החוק, והם חשופים לאכיפה מצד הצבא והמדינה. גרוע מכך, ההנהגה לא יכולה להושיט להם יד אמיתית. אין לה כלים. אין לה תשובות. אין לה אפשרות להעביר חוק גיוס. אלה לא עוד מועמדים לגיוס. אלה צעירים שמסובכים עם הרשויות, ומרגישים נטושים.
בתוך הריק הזה. בלי פתרון, בלי מסר ברור ובלי אופק, עלולה להתקבל החלטה פוליטית לא רציונלית. החלטה מתוך תסכול וחוסר אונים, כתוצאה מלחץ ציבורי, אולי אפילו של הישרדות פוליטית. כי הציבור החרדי שואל שאלות – ואם ההנהגה לא תספק תשובות, היא תהיה בבעיה.
הממשלה לא אמורה להתפרק, לא בהיגיון, אבל מה שקורה עכשיו - הוא לא רציוני
הממשלה אולי לא אמורה להתפרק. לא בהיגיון, לא במספרים, לא באינטרס. אבל מה שקורה עכשיו בחברה החרדית הוא לא רציונלי.
וכשמציאות של תסכול פוליטי, פוגשת לחץ ציבורי הן גוברות על השיקול הפוליטי הקר, גם החלטות שנראות לא סבירות פתאום הופכות אפשריות מאוד.
בסופו של דבר, ממשלות לא תמיד נופלות מהראש – הן נופלות כשהשטח רותח ואין יותר דרך לשלוט בו.
