"המלחמה היא מעשה אלימות, שמטרתו לאכוף את רצוננו על יריבנו", קבע קלאוזוביץ', בעוד משפט מפתח שעליו גדלו דורות של קצינים ברחבי העולם. הלילה, התברר, שהמלחמה היא מעשה שמטרתו לאכוף את רצוננו גם על ידידינו בעולם. במשך עשורים ישראל מנסה להסביר לעולם - איראן זו לא רק בעיה של ישראל, אלא בעיה עולמית. פעם אחר פעם אמר נתניהו במפגש עם מנהיגים בעולם את המשפט הבא: איראן גרעינית תפגע ביציבות האזורית ותהווה איום על העולם כולו.
הנה, מלחמת ישראל-איראן שהחלה ב-13 ביוני באופן רשמי, אבל למעשה נקודת המוצא שלה מתוארכת לשנים אחורה, מוכיחה זאת. ארצות הברית, בעידוד ישראל, פעלה כדי להשמיד את מתקני הגרעין של איראן בפורדו, בנתנז ובאיספאהן - וזאת כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני.
כעת, בשעות שאחרי התקיפה האמריקנית, מוקדם להעריך איזה טוויסט בעלילה צפוי לנו. ודאי עוד לפני שהתפוגג עשן התקיפות. טובי מומחי הגרעין ומנתחי הלוויין מנסים כעת להשיג הערכת מצב. לא רק על הפגיעה בשלושת האתרים שהותקפו, אלא גם על מצב תוכנית הגרעין האיראנית כולה.
עוד לפני התקיפה האמריקנית, ישראל וארצות הברית שידרו תחושה של התאהבות הדדית: טראמפ ביכולות חיל האוויר שהביאו לעליונות אווירית, ובכלל בהישגי מערכת הביטחון וראש הממשלה; ונתניהו בהתנהלות הטראמפיסטית שהצליחה גם לגשר על המחלוקות הפנימיות בתוך הממשל וגם להצטלם תוך כדי עם כובע MAGA, כמובן. הדבר הזה חשוב לא רק לגבי מה שהביא אותנו עד הלום, אלא גם לגבי ההמשך.
ישראל וארצות הברית שידרו תחושה של התאהבות הדדית, זה חשוב לא רק לגבי מה שהביא אותנו עד הלום, אלא גם לגבי ההמשך
ישראל אמנם מוכיחה עליונות מודיעינית, מבצעית, ואווירית במרחק של 1,500 קילומטרים ויותר - אבל ידה הארוכה קצרה בהיבטי העורף וההגנה. אחרי 28 אלף רקטות וטילים ששוגרו לעבר שטח מדינת ישראל מאז 7 באוקטובר, החוסן הישראלי הוא דבר להתגאות בו, על אמת. אבל ככל שעובר הזמן, ישראל צריכה יותר ויותר סיוע מידידים בהגנה וביירוט - ולא רק מארצות הברית.
המהלך ההתקפי האמריקני, גם אם הוא חד פעמי, מעיד שארצות הברית, ודאי על חוגיה הבדלניים, רצתה להשאיר את המזרח התיכון במקומו, מתברר שהוא כאן כדי להישאר. מי שחשב שכוחות ארצות הברית יעזבו את בסיס תנף בסוריה, ובכך האמריקנים יעזבו את האזור הזה, גילה שמפציצי בי-2 יודעים לעשות את כל הדרך, ברציפות, מארצות הברית ועד לאיראן.
בשולי הדברים, העיסוק האובססיבי שניצת הבוקר סביב השאלה מה התקשורת והעיתונאים ידעו או לא, טעו או לא (כן, גם אני), הזכיר שוב שאת אחד הלקחים החשובים מ-7 באוקטובר טרם הופקו: מגבלת הידע וההערכה. סוכנויות מודיעין שלמות ומנהיגים טעו פעם אחר פעם בשורה של אירועים בעשורים האחרונים. זה היה נכון בדברי ראש אמ"ן דאז אביב כוכבי בפני ועדת חוץ וביטחון על עתיד מובארק במצרים, בדברי נתניהו האזרח בפני בית הנבחרים בנוגע לפלישה לעיראק, וכמובן ההערכות השגויות של כל מערכת הביטחון - השב"כ צה"ל ונוספים בליל השבעה באוקטובר.
יש עוד שורה של דוגמאות, מישראל ומהעולם, שיכלו שוב להאיר את טבע האדם. אנחנו משתוקקים להסברים שיוכלו לתאר לנו את המצב, לספר לנו סיפור, לשרטט לנו נראטיב. אז הנה עוד משפט של קלאוזוביץ' לסיום: המלחמה היא ממלכת אי הוודאות. גם החיים עצמם.
