"התרעת צונאמי" קוראים לזה. זה קורה ברעש אדמה שמתחולל במעמקי הים, שוכני החופים מתבקשים למהר ולעלות לאזורים גבוהים פן יבוא גל גדול ויבלע את כולם. מוקד הרעש היה אמש בחשבון ה-X הנשיאותי של עמנואל מקרון. 7.5 דרגות מינימום – רעידת אדמה שיכולה להקריס מבנים מדיניים מפוארים. למשל הקונסטרוקציה שבנה בעמל רב בחודשים האחרונים שר החוץ גדעון סער באירופה, כדי למנוע סנקציות מצד מוסדות האיחוד.
ההלם שאחז בירושלים בשעת ערב מאוחרת מובן. מקרון הרי נבהל מאיומי האמריקנים וביטל את כוונתו להכריז על הכרה ב"פלסטין" עוד החודש, יולי, בכינוס משותף לצרפתים ולסעודים בניו יורק. אז מה קרה להרתעה? לקברניטים - נתניהו - לא נותר אלא להאשים את מקרון בכניעה לחמאס, לשרי הימין – לאיים בסיפוח, וללצים – לפרסם תמונות AI בדמות נשיקה צרפתית בין מקרון וסינוואר, או להציף שוב את סרטון הכפכוף של בריז'יט לעמנואל בנחיתה הבלתי נשכחת בווייטנאם. אבל את האמת לא ניתן להצחיק – בעוד ישראל שוקעת בבידוד מדיני בעולם, המותג "פלסטין" זורח על חשבונה.
צרפת זו לא "עוד מדינה". אחת משלוש החזקות והגדולות באירופה, אחת משתי המובילות של האיחוד האירופי. אם הכרה של אירלנד, ספרד, סלובניה ונורווגיה במדינה פלסטינית בחודש מאי 2024 התקבלה בירושלים במשיכת כתפיים – ולכל היותר בקיפול השגרירות בדבלין, צרפת היא בהחלט סנוקרת מדינית, ואת השגרירות בפריז הרי לא נסגור. צרפת עלולה לסחוף מדינות נוספות באירופה בעקבותיה - בלגיה בתור הבאה בתור, ואז חלילה בריטניה תחת ממשלת הלייבור עלולה למעוד לתוך הנחשול, כי זה בדיוק היה החזון של מקרון כפי שהביע בפגישה עם ר״מ בריטניה, לפני שבועיים: "אני מאמין בצורך לאחד את קולנו בפריז, לונדון ובכל מקום אחר להכיר במדינה פלסטינית״, אמר מקרון כשלצדו קיר סטארמר.
מי שהזדמן לפריז ביום שישי 13 ביוני, בעיקר קומץ מאמינים באפשרות לשלום בין העמים, כשכל היתר היו עסוקים במלחמה עם איראן, יכול היה לשמוע אישית את הדברים הבאים ממקרון: "אנחנו נעבוד קשה כדי להשיג הפסקת אש, את שחרור החטופים, חידוש הסיוע ההומניטרי, את פירוז חמאס, ולהניע את התהליך הפוליטי - הכרה במדינה פלסטינית, זו חבילה אחת", אמר וזכה לתשואות. אבל רגע. מה חבילה אחת? איפה שחרור החטופים? איפה פירוז חמאס? ישראל חידשה את הסיוע ההומניטרי, במידה זו או אחרת של הצלחה, אבל מקרון הבטיח "חבילה", לא לבנת חבלה.
מקור בכיר בארמון האליזה אמר לנו אמש: "נכון. עצוב שהחטופים לא משוחררים ושהמלחמה נמשכת, אבל זאת הדרך להבטיח לשני העמים חיים בשלום בביטחון". אבל זה עדיין לא מסביר את הפליק פלאקים של מקרון: מתכוון להכריז, מודיע שיכריז, מבטל את ההכרזה, ואז שוב מודיע שיכריז. מה קרה?
אל תזלזלו בתמונות מוחמד בן השנה – כולו עור ועצמות, שיצאו מעזה השבוע. הם כבשו את עיתוני העולם, בוודאי את אלה של צרפת, והחרידו גם את ארמון האליזה. גם אם למוחמד יש דווקא מחלה גנטית, וגם אם אמו אינה נראית מזת רעב – כל זה משני מול האימג' או ה"אימאז'".
התמונות, התסכול מחוסר היכולת להשפיע על מהלכיה של ישראל, הלחץ הפוליטי מן השמאל הצרפתי כשממשלתו היא ממשלת מיעוט ותלויה בשמאל להישרדותה, לצד ההבנה שהאמריקנים הפכו אותו ללא רלוונטי - הביאו את מקרון להוצאת הנשק הלא קונבנציונלי מן המחסנים.
וזה עוד לא הכול - אם התמונות הקשות של הרעבים ימשיכו להגיע מעזה, ההערכות בקרב גורמים דיפלומטים הן שגם סבב ביקורים נוסף של שר החוץ סער בבירות אירופה לא יצליח למנוע סנקציות מצד מדינות האיחוד. נכון שהונגריה בכיסנו, אבל אל תנסו את גרמניה: קרע בקואליציה כבר מסתמן, כשהסוציאל דמוקרטים דורשים מהקנצלר להצטרף ליוזמת 28 המדינות להפסקת המלחמה, וכשידידנו הטובים כבר קוראים פה להטלת אמברגו נשק גרמני על ישראל. התרעת צונאמי.
