הבוקר הופעתי בבית המשפט בתל אביב. לא כדי לייצר רעש, לא כדי להתגרות, אלא כדי לעשות את הדבר הפשוט והאנושי ביותר: להסתכל בעיניים של האדם שהיה מופקד על ביטחון המדינה בזמן שרוני שלי, ו-30 תצפיתניות אחרות, נשארו לבדן על הגדר. עמדתי שם מול ראש הממשלה ושאלתי בלב שלי שאלה אחת: איך ייתכן שמדינה שלמה זועקת לחקר האמת, ורק אתה ממשיך לברוח ממנה?
"עמדת מולנו ולא מצאת לנכון לומר מילה. לא מבט, לא מחווה, לא אחריות" | אייל אשל בפנייה ישירה לרה"מ נתניהו מאולפן כאן חדשות#מהדורתכאןחדשות עם @mayarachlin pic.twitter.com/7nYOWdhm2r
— כאן חדשות (@kann_news) December 10, 2025
אנחנו לא דורשים נקמה. אנחנו דורשים אחריות. במדינה מתוקנת, אחרי אסון כזה, ועדת חקירה ממלכתית הייתה קמה מיד. בלי טריקים, בלי קומבינות, בלי המצאת ועדות חלופיות שנועדו לטשטש ולא לחשוף. הציבור הישראלי זכאי לדעת מה קרה. אנחנו, ההורים, שאיבדנו את היקר לנו מכל, מחויבים לדרוש את זה. זו האחריות שלנו כלפי ילדינו שנפלו וזה המינימום שמדינה צריכה לעשות כלפי ההורים שנשארו מאחור.
ועדיין, במקום שההנהגה תגיע אלינו, אנחנו נאלצים להופיע מולה בבית המשפט. אפשר לחשוב על זה רגע. לא ראש הממשלה זימן את המשפחות אליו. לא הוא ביקש להקשיב. אנחנו אלה שהיינו צריכים לנסוע, לחכות, ולעמוד שם באולם רק כדי להשמיע ארבע מילים פשוטות: ועדת חקירה ממלכתית עכשיו. אפילו זה, כך נראה, היה גדול עליו.
וכאן מגיע הדבר שאסור שיעבור בשקט. אנחנו, מועצת אוקטובר, היינו צריכים להגיע עד אליך, אדוני ראש הממשלה, לבית המשפט בתל אביב, כדי שתואיל בטובך להסתכל לנו בעיניים. וגם אחרי כל האירוע, אחרי שעמדת מול משפחות שאיבדו הכל, לא מצאת לנכון לומר מילה. לא מבט, לא מחווה, לא אחריות. זה לב הבעיה וזה מה שנמשיך להיאבק עליו עד שתקום ועדת חקירה ממלכתית, ועד שאזרחי ישראל יקבלו סוף סוף את האמת שמגיעה להם.
עוד בנושא
