איזה ערב מפחיד. איזה ערב מדכא. פעיל הימין מרדכי דוד, שפעולותיו הבריוניות הולכות ומתעצמות, יחד עם כמה מחבריו, חסמו הערב את הרכב של פרופסור אהרן ברק כשיצא מכנס. קללות, הטרדות - והפצת תיעוד ההתנהגות הנלוזה, בגאווה. הם אולי היו מעטים שם, אבל מהשיח ברשתות ברור - שהם לא לבד.
זהו שיא שלילי, נמוך במיוחד. נסיון להלך אימים, בואך לפגוע באדם שעוד מעט יחגוג 90. ברק, לא משנה מה מנסים למכור או לטפול עליו, לא בעליון כבר כמעט עשרים שנה. התפקיד השיפוטי היחיד שלקח על עצמו בשנים האחרונות היה כשלבקשת ראש הממשלה נתניהו נסע להיות הנציג של ישראל בהאג, על אף מצבה אז של אשתו וגילו המתקדם. ניצול שואה, יום לאחר יום השואה הבין לאומי, מוצא את עצמו מותקף כך - בישראל.
וגם אם לא כל הנתונים האלו - איך ההתנהגות הזאת מנורמלת? איך גורמים בשלטון לא מתביישים לחבק ולחזק את מי שמתנהג כך כבר תקופה? למה הם שותקים עכשיו? ומה יאמרו אם חס וחלילה...
מרדכי דוד ופעילי ימין נוספים חוסמים את מכוניתו של אהרן ברק, לאחר שיצא מכנס של התנועה לאיכות השלטון במתחם אקספו בתל אביב. המשטרה הוזמנה למקום כשעה וחצי לפני, לאחר שדוד הגיע וניסה להיכנס לכנס@yaara_shapira @almog_tamar
— כאן חדשות (@kann_news) January 28, 2026
צילום: תומר אפלבאום, הארץ pic.twitter.com/qQ2iAu6Bqk
"דיקטטור, חמינאי, אפס" קורא מרדכי דוד לעבר פרופ' ברק, ששומר על שלוות נפש ומנסה לחייך גם כשעולבים בו ומזכירים את רעייתו המנוחה. עזבו אם את מסכימים למשנתו השיפוטית של מי שפרש לפני שני עשורים; אתם יכולים להסכים להתנהגות כזאת? למשמעויות שלה?
זאת לא מחאה, זה איום. זאת לא הפגנה מול נבחר ציבור בתפקיד, זה מפגן של אלימות. זאת העברת מסר - הרבה מעבר לברק עצמו- שאסור לשתוק מולה. התחושה שזה כבר לא מדרון חלקלק, אנחנו על סף התהום.
ושאלה לוגית לסיום: אם מאשימים אדם שסיים את תפקידו כשופט לפני 20 שנה במה שקרה לפני שנתיים, איך באותה נשימה אומרים שאין אחריות על מי שהיו מקבלי ההחלטות ממש לפני שנתיים? יודעים מה - אל תענו.
