לקמפיין הארסי נגד לוחמות בצה"ל צריך להתייחס כאל רעשי רקע. חלקו מתודלק על ידי רבנים וגורמים שמתנגדים באופן כללי לשירות נשים בצבא, גם למש"קיות ת"ש או מדריכות ירי. הם רוצים צבא בלי נשים, כי נשים כידוע "צריכות לעשות שירות לאומי והצבא הוא מקום לגברים". נשים בלחימה הן "בחורילות", כמו שאמר אחד הרבנים בציונות הדתית. דתיות מתגייסות כי "שיגעו לנו את הילדות".
נשים בלוחמה זו רכבת שיצאה מהתחנה לפני יותר משני עשורים. 20 אחוזים ממערך הלחימה היום בצבא הן נשים, ולפחות שליש מהנשים הדתיות מתגייסות לשירות צבאי.
יותר מזה - הקולות שנשמעים מארגונים רבניים בכל מיני סרטונים וכתבות מתעלמים מהצורך הצבאי בסד"כ לוחם. אין היום מפקד אחד בכל צה"ל שיגיד שהצבא יכול להסתדר בלי נשים קרביות. גם רוב הרבנים בציונות הדתית כבר מבינים את זה, אפילו אם הם לא יגידו את זה בפומבי.
האיכות המבצעית, המוטיבציה, והיכולות הגבוהות שמביאות איתן הלוחמות - גם הם כולם קונצנזוס. לא נתקלתי במח"ט גזרה שלא מהלל את התפקוד המבצעי והעולם הערכי של לוחמות בכל היחידות. הן הוכיחו את עצמן ב-7 באוקטובר אבל גם עוד הרבה לפני כן. אחרי כל הסיפורים על הקיר והספסל צריך לזכור שגובה הקיר או קצב הפגזים באימון הם רק האמצעי. המטרה היא הפעילות המבצעית. ושם, ובכן, התוצאות ידועות.
לעלבונות וההשמצות שעסקני תקשורת מפריכים לאוויר מדי יום יש שתי מטרות ברורות: לפגוע במוטיבציה של צעירות נוספות להתגייס לתפקידי לחימה, ולשכנע מפקדים בצבא שעדיף להם לוותר על נשים. הבשורה הטובה היא שמול שתי המטרות הללו - התוצאה עד כה הפוכה. יותר נשים משרתות בקרבי ויותר מפקדים משמיעים קול ברור לגבי הצורך בשילוב נשים ולגבי איכות המשרתות.
על מי הקמפיין הזה כן מצליח להשפיע? על חיילים בסדיר ובמילואים. מעטים, אמנם, אבל הם מצליחים פה ושם לפגוע בחיילות שנקלעות לסביבתם. אם יוזמי הקמפיין והרבנים שלוקחים בו חלק פעיל התכוונו שבקצה הדרך יהיו חיילות צעירות שייפגעו אישית מחיילים חסרי דרך ארץ - אז פה נרשמה הצלחה עגומה.
הקמפיין המתמשך נגד שילוב נשים בתפקידי לחימה הוא צעד נואש של קבוצה קטנה ורעשנית שמסרבת להשלים עם מה שיש לצבא להציע לנשים, ובעיקר עם מה שיש לנשים להציע לצבא.
