במשך עשרות שנים נחשבה השותפות בין המפלגות החרדיות לבין בנימין נתניהו ומחנה הימין לאחת הבריתות היציבות והחזקות ביותר בפוליטיקה הישראלית. הברית הזו, שהחלה להתגבש היסטורית בנאום השפנים המפורסם של הרב שך ב-1990 וזכתה לכינוי "השותפות הטבעית", עמדה בשורה ארוכה של משברים פוליטיים. אולם כעת, על רקע סוגיית גיוס בני הישיבות והמתח הגובר סביב מעמדם של תלמידי התורה, נראה כי החיבור האסטרטגי הזה עומד למבחן חסר תקדים בבחירות הקרובות.
הסדקים בברית הפוליטית בין הצדדים באים לידי ביטוי באופן ישיר בדבריהם של הדמויות המרכזיות בשטח ובמערכת הפוליטית, שלחלקם יש קרובי משפחה עריקים. מוטי בבצ'יק, האיש החזק באגודת ישראל ומקורב לאדמו"ר מגור, סיפר כי בנו הוא אחד מהם: "לקחתי את המשפחה להתפלל בקברים במירון, ורצינו לעלות ברגל. עברה שם ניידת משטרה צבאית, והבן שלי רץ חזרה לטנדר ושאל: 'מה יהיה אם יעצרו אותי?'".
בבצ'יק מבהיר כי הנאמנות האוטומטית לגוש הימין ולנתניהו אינה קיימת עוד מנקודת המבט החרדית. "אני מבין מזה שאין את העניין הזה של הגוש. אז יכלו להגיד 'יש גוש', אז יכלו להגיד 'אנחנו כולם זו קבוצה אחת'. עכשיו אנחנו לא מחויבים לשום דבר". לדבריו, האכזבה מראש הממשלה מגיעה אחרי שנים של נאמנות אדוקה. "אנחנו עם נתניהו מ-2008, וצעדנו איתו, עד היום. ולכן גם בקדנציה הזאת, ביקשנו ממנו: 'מה שהבטחת, מה שחתמת, זה מה שתקיים. וברגע שלא, לא'".
מנגד, גם "דף המסרים" של ראש הממשלה בנימין נתניהו מנגן את אותו הניגון, ומלשכתו מודלפים ציטוטים חדשים ותקיפים מול המשתמטים שאינם לומדים: 'או לצבא, או לכלא'. כמובן שיש לקחת בחשבון גם את הדיבורים לצורכי הבחירות וה"בייס", אבל האם יש גם שמץ של אמת מאחורי דפי המסרים? ולאן הולכת מערכת יחסים אסטרטגית בת עשרות שנים, שידעה אמנם כמה מורדות, אבל בעיקר עליות וכוח מחץ פוליטי?.
הסיפור מתחיל ב-1952, כשפרשו החרדים מממשלת מפא"י על רקע גיוס נשים לצה"ל, מה שפתח תקופה ממושכת שבה שלטון השמאל לא נשען על המפלגות החרדיות. ב-1977 הגיע השינוי שסימן את הדרך קדימה, כשמנחם בגין צירף את אגודת ישראל לממשלתו והעניק פטור גורף משירות צבאי למי ש"תורתו אומנותו", צעד שהפך את החרדים לשותפים מרכזיים ו"טבעיים" בשלטון.
אבל מבחינת החרדים, הברית הזאת קיבלה ממד חדש רק שנים אחר כך, ב-1990. אז, ביד אליהו, המנהיג החרדי הרב שך קבע את עתיד הפוליטיקה בישראל בנאום היסטורי, ושם סוף לשיתוף הפעולה החרדי עם מפלגות השמאל-מרכז. "אם יש קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, לא יודעים מה זה שבת, לא יודעים מה זה מקווה, לא יודעים מה זה "קיין זאל" (ביידיש - שום דבר). חזיר, שפנים, חזירים... יש להם קשר עם אבא שלהם? יקום הקיבוץ הזה? במה הוא יהודי?".
מרגע זה ואילך, לכאורה לא הייתה דרך חזרה. הנאום ניפץ את התקווה של שמעון פרס, יושב ראש המערך, להקים ממשלה צרה עם החרדים במקום ממשלת האחדות אותה פירק, וגדע את "התרגיל המסריח". אך זה לא היה הניסיון הדרמטי האחרון להעביר את החרדים צד. בשנים 2008-2009 יצא חיים רמון בשליחות ציפי לבני לגבש קואליציה עם ש"ס ויהדות התורה.
"בא אלי ישי ואמר לה: 'אני רוצה שבקווי היסוד יהיה שאנחנו לא מנהלים משא ומתן על ירושלים'. והיא אמרה: 'איך אני יכולה לכתוב דבר כזה?'. אמרתי לה: 'מה זאת אומרת? תכתבי. קודם כל זה לא בקלפים בינתיים, ואם זה יהיה בקלפים, תביאי את כל התקדימים שהשתנו הנסיבות. מה, מה את מתווכחת איתם?'", אמר רמון. אך הוא ולבני לא ידעו שעוד קודם לבחירות נתניהו הרכיב גוש "בל ניתק", והשאר היסטוריה.
מאז, הברית רק התחזקה ושרדה גם משברים פוליטיים מקומיים, כמו ב-2014, כשיו"ר ש"ס אריה דרעי הודיע שהוא תומך ביצחק הרצוג לראשות הממשלה. "האם אני רואה בבוז'י הרצוג אלטרנטיבה להחלפה לבנימין נתניהו? כן", אמר דרעי, ושיגר מסר תקיף לנתניהו וממשלתו. "שידעו שאת הציבור החרדי הם לא יקבלו בממשלתם כמובן מאליו. אולי הפוך אפילו".
אז לאן הולך הגוש? האם יש למפלגות החרדיות אופציות אמיתיות בחוץ? לפי מוטי בבצ'יק, זה לא כל כך פשוט. "זה לא שמישהו מחכה לך היום עם דף נייר, כמו מה שאומרים תמיד הפרשנים החרדים: 'הנה, רק תמלא, אנחנו נחתום'. זה כבר לא קיים".
לדבריו, האידיאולוגיה מובילה אותם לימין - אך משבר הגיוס לא מותיר להם ברירה. "הציבור החרדי הוא באמת ימני, אי אפשר להתווכח עם זה. אממה, כרגע הדבר הנחוץ והחשוב לציבור החרדי זה להסדיר את העניין של 'תורתם אומנותם'. שמים את הדברים בצד, וזה מה שמעניין אותנו ולזה אנחנו הולכים. יכול להיות שאף אחד לא ירצה אותנו".
עם זאת, האיש החזק באגודת ישראל עדיין שומר את הקלפים קרוב לחזה, ומתעקש: "אין התחייבות לשום צד. יש התחייבות אחת: אנחנו נדאג לציבור שלנו, אנחנו רוצים לדאוג לציבור שלנו". ומתי תגיע ההחלטה? "נמתין לסוף הבחירות, ב-27 באוקטובר בשעה 22:30 בלילה, ונדבר".
