מה בין "ביביסטים" למצביעי ליכוד? רבים הציעו תשובות לאבחנה הסוציולוגית הזאת בשנים האחרונות. דווקא מי שהתכוון לעלוב בליכוד טען שאין הבדל, מפני שכל מצביעי הליכוד הם "ביביסטים". זה כמובן לא נכון. בעזרת ניסיונו להנדס מחדש את רשימת הליכוד, מספק היום נתניהו את התשובה הטובה ביותר: בין "ביביסטים" ל"מצביעי ליכוד" יש בערך 8-10 מנדטים.
"ביביסטים", כלומר, כאלה שירצו להצביע ביבי בכל מקרה - יש בערך 15 מנדטים (ביום טוב). בקרב מתפקדי הליכוד הם מהווים רוב, ולכן אם נתניהו יניח למתפקדים לבחור בעצמם את הרשימה, תיווצר כזו שתקלע לטעם מצומצם יחסית. זהו אולי הטעם החביב ביותר על נתניהו עצמו, אבל הוא שעלול להוביל אותו לאבד את השלטון.
לכן, למרבה האבסורד, נתניהו לא רוצה מפלגה של ביביסטים. התערבותו, בדמות עשרת השיריונים והתמיכה במועמדים "ממלכתיים" ועצמאיים יותר ברשימה הארצית, נועדה לפנות לקהל הולך ופוחת של מצביעים שחיים בשלום עם הדיסוננס: הם מוכנים להצביע למפלגה שמתפקדיה והנהגתה "ביביסטים", ובלבד שרשימתה תקיים אפליה מתקנת לטובת מי שלא עונים על ההגדרה.
זו כמובן לא טקטיקה נטולת חסרונות, בין היתר מפני שהשינוי במתפקדי הליכוד ובהנהגתה תחת נתניהו, חופף גם לתהליך הקצנה אידאולוגית. לא במקרה המועמדים שנתניהו מבקש לקשט בהם את הרשימה לכנסת נחשבים למתונים ביותר מבין חבריה.
על השינוי שחל במפלגת הליכוד אפשר ללמוד מטענת השר איתמר בן גביר אתמול כי 8 חברי ליכוד פנו אליו בבקשה להשתלב ברשימת "עוצמה יהודית", כנראה מחשש שיכשלו בפריימריז. אפילו אם יו"ר עוצמה יהודית מגזים במספרים, עלולים מצביעי הליכוד לתהות מה פשר העובדה שחברי מפלגתם רואים עצמם מתאימים גם למפלגתו של בן גביר, ואם כך, מהו בעצם ההבדל בין המפלגות.
