הזירה התימנית כבר הוכיחה לא אחת שכל מי שמנסה להשיג בה דריסת רגל, בדרך כלל נכשל. בשנות השישים אלה היו המצרים, תחת הנהגת ג'מאל עבד א-נאסר, ובעשור שעבר זו הייתה סעודיה, והקואליציה שהובילה, שלא הצליחו להכריע את המורדים חות'ים.
אבל המצב הכי גרוע הוא להידחק לפעולה, ולא ליזום אחת מבעוד מועד, וזה מה שקורה בתימן לאחרונה. יותר עשור אחרי שסעודיה פתחה במבצע צבאי במדינה בתמיכה אמריקנית, והגיע עד לעיר עדן, ההנהגה בריאד שוב מוצאת את עצמה באותה דילמה - הפעם אחרי כיבוש עיר הנמל האסטרטגית אל-מוח'א וההשתלטות על רצועת החוף בדרום מערב תימן בסמוך למצר באב אל-מנדב האסטרטגי.
אך בן סלמאן של 2015 הוא לא בן סלמאן של היום. מי שבהתחלה ירה לכל כיוון בשכונה, ואיים אפילו להעביר את המערכה לאיראן, החל בשנים האחרונות לאמץ מדיניות של שקט תעשייתי כדי להרגיע את כל החזיתות - לרבות זו שבתימן. בימים האחרונים, נראה שהמדיניות הזו קורסת כמו מגדל קלפים. החזיתות מ-2022 אמנם נרגעו, אבל החות'ים ממש לא.
הפסקת האש אמנם נשמרה בין המורדים, ששולטים בעיקר מהבירה צנעא צפונה, לבין הכוחות הפרו סעודיים והאמירותיים ששולטים בעיקר בדרום תימן, אבל הסעודים לא הסירו את המצור שמוטל על החות'ים מאז 2015. הם מצאו שעת כושר כדי לשבור אותו ולחדש את קו הטיסות בין טהראן לבין צנעא בחסות ההשתתפות של בכירי הארגון בהלוויה של עלי ח'מינאי.
הכוחות הסעודים תקפו באופן חריג בנמל התעופה הבינלאומי של צנעא באופן חריג ונקודתי. משם, הדרך להסלמה החות'ית הייתה קצרה, בין אם בפגיעה בכלי שיט סעודיים בים סוף, שיגורים לעבר העומק סעודי ופתיחת במתקפה על השטח שרצועת החוף הדרומית מערבית שנותר בשליטת הכוחות הפרו סעודיים.
דווקא אחרי יריית הפתיחה, היה נדמה שהכוחות הפרו-סעודיים צוברים הישגים בשטח, כשהם גם פותחים חזית נוספת נגד החות'ים בעיר אל-ג'ווף צפונית מזרחית לצנעא. אבל לפחות בגזרה הדרומית מערבית שצמודה לבאב אל-מנדב זה היה זמני בהחלט והיום היא כבר בשליטת החות'ים.
אם רוצים להבין את הסיבה לכך, אפשר לייחס זאת גם למה שראינו בחודשים האחרונים: הסכסוך במחנה האנטי חות'י בין הכוחות הפרו-סעודיים לבין הכוחות הפרו-אמירותיים, ובראשם מועצת המעבר הדרומית. במילים אחרות, המחנה האנטי חות'י הגיע להסלמה הנוכחית מפולג ומשוסע, כשהאמירותים שנסוגו לחלוטין מתימן במסגרת אותו סכסוך עם סעודיה לא ממש מעורבים באירוע הנוכחי.
כך, סעודיה נותרה די לבד במערכה, כשגם הניסיונות לגייס את ממשל טראמפ לאירוע לא עלו יפה לפחות עד עכשיו. בצעד חכם, החות'ים ממקדים את האש לסעודיה ונאמניה, ונמנעים מפגיעה בכלי שיט אמריקניים כדי לא לתת סיבה לטראמפ להצטרף לאירוע ולהוביל אותו, כפי שבן סלמאן היה רוצה.
סיבה נוספת לכך היא גם חוסר העניין של הקהילה הבינלאומית וגם של האמריקנים בזירה התימנית, קל וחומר כשהעימות בין ממשל טראמפ לאיראן נותר פתח. החות'ים נתפסים ככאב ראש, אך הבעיה שהם לא פועלים לבדם: גם אם הם לא מצייתים אוטומטית להוראות מטהראן, האינטרסים שלהם חופפים לחלוטין.
ואחרי חסימת מצר הורמוז, במשטר האייתוללות היו רוצים שהאחיזה של החות'ים בבאב אל-מנדב תהיה גדולה יותר ממה שהייתה ובכך קלף המיקוח התימני יהיה חזק יותר מול האמריקנים וגם מדינות האזור. כעת נותרת השאלה אם ההתפתחויות הדרמטיות האחרונות ברצועת החוף שנושקת לבאב אל-מנדב יעירו מישהו בוושינגטון או בריאד ויגרמו לשינוי כיוון.
