התחקיר שלפיו ראש המודיעין המצרי הזהיר את ישראל לפני 7 באוקטובר, מצטרף לשורה של דיווחים על אזהרות מקדימות. רצף האזהרות וההתרעות שקיבלה ישראל לפני הטבח מלמד שוב כמה חשובה ועדת חקירה ממלכתית.
אלו לא רק האמירותים, שמנהיגם מוחמד בן זאיד, כפי שפורסם בהארץ, מסר אזהרה לראש הממשלה נתניהו, על כך שהזירה הפלסטינית על סף פיצוץ. אלו גם לא רק המצרים, שראש המודיעין שלהם, עבאס כאמל, סיפק אזהרה דומה לבכירים ישראלים. על כך דווח בידיעות אחרונות, ואישור נוסף למידע פורסם באטלנטיק בימים האחרונים.
זה גם סינוואר עצמו, שהעביר דרך מוחמד דחלאן מסר על כך שברשותו קלף חזק שיכול להביא לשחרור מחבלים מבתי הכלא. וגם פעולות של ממש, שהתגלו עוד בלילה שלפני הטבח, והיו אמורות להיחשב ל"ידיעת זהב", אבל לא פורשו נכון. מדובר בהפעלת הסימים עם המספרים הישראלים בכמה מוקדים בתוך רצועת עזה. מבצע מיוחד של השב"כ דאג לכך שאלו יהיו כרטיסים במעקב ישראלי - ונועד לאפשר לישראל ידיעה מקדימה.
בכיר ישראלי אמר לי בשבועות האחרונים שגם אם סינוואר עצמו היה מוסר את פקודת המבצע לידיים ישראליות, הוא לא היה מביא לצלצול בפעמונים שהיה נדרש כל כך. הרי בסופו של דבר, כל הנקודות הללו התחברו למסקנה אחת: להמשיך את ההטבות הכלכליות, ולהמשיך את נתיב ההסדרה מול חמאס כפי שנתניהו עצמו הנחה באותו סיכום דיון מאחד באוקטובר בהמלצת מערכת הביטחון. זה אחד מהכשלים שעליהם ועדת חקירה הייתה מצביעה כבר מזמן. איך כל המערכת כולה דיברה בקול אחד, התבייתה על מטרה אחת, שהייתה שקט.
שלוש שנים לטבח שבעה באוקטובר, כל בעלי התפקידים כבר אינם, הם פוטרו או התפטרו או עזבו, או אפילו סיימו קדנציה. ראש הממשלה בנימין נתניהו נותר בכיסאו, והוא מבקש עכשיו להיבחר שוב ולהוביל. גם עכשיו, זה לא עניין של התרעות או מידע. אלא מה עושים איתו, איך מפרשים אותו, איך מקבלים החלטות, ובעיקר איך נמנעים מקונספציה כשכל החדר חושב אותו הדבר.
