"מאז, הרכב הארגון השתנה והצטרפו מדינות שקידמו החלטות אנטי ישראליות", אמר ראש הממשלה בהתייחסותו לאו"ם. "יש להבין את המשמעות של זיהוי סכנה וזיהוי הזדמנות. אני לא בטוח שהעם שלנו התברך בזיהוי סכנות בזמן, כי אם היינו מזהים אותן בזמן - לא היינו משלמים את המחירים הנוראיים ביותר בתולדות האנושות".

נתניהו דיבר גם על יחסיה של ישראל עם שכנותיה במזרח התיכון, ואמר כי "חל שינוי דרמטי במעמדה של ישראל בחלק מהמדינות הערביות השכנות לנו. יש שם שקט בהקשר של גינוי פעולות ישראליות, ואפילו שינוי בטון של חלק מהמנהיגים והבלוגרים הערבים, שלא רוצים להפקיר את האינטרסים שלהם רק לטובת העניין הפלסטיני.

"אני מזהה שינוי יסודי בינינו לבין מדינות רבות באזור. קרו שני דברים – ישנו אויב משותף, כוחות האסלאם הקיצוני, דאעש, אל-קאעידה מצד אחד; ואיראן מהצד השני. עליהם הם מאיימים בהשתלטות וכיבוש, על ידי שלוחים או על ידי כיבוש ישיר. עלינו הם מאיימים בהשמדה. הברית הזו שרוצה לשלול מהם את הכיבוש ואת ההשמדה היא מקרבת בינינו - כפי שלא הייתה קרבה כזאת מעולם".

מה היה קורה אם אחת הדמוקרטיות הייתה מופגזת בטילים?

"אני משווה אותנו לקומץ המדינות שכמונו, שדמוקרטיות ומתקדמות. אני שואל את עצמי, מה היית מצפה שיקרה, אם אחת מהן הייתה מופגזת בעשרות אלפי טילים?", תהה ראש הממשלה בראיון. "אם אחת מהן הייתה סופגת בתקופות מסוימות יום-יום אוטובוסים מתפוצצים וטרור. אתה רואה איך הדמוקרטיה הישראלית מחזיקה מעמד, ותחזיק מעמד. אני חושב שאנחנו מתאכזרים אל עצמינו יותר ממה שצריך".

"דוחה לחלוטין את אמירותיה". נתניהו וחוטובלי (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

נתניהו התייחס גם למשבר עם יהדות ארה"ב, ששוב עלה לכותרות בשבוע שעבר בגלל התבטאותה של סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי. "אני דוחה לחלוטין אמירות כאלה, ששמעתי שיצאו ממשרדי", הבהיר ראש הממשלה. "מאוד מכעיס אותי, כי זה לא הגישה האמיתית שלי, ואני חושב שאולי אני רגיש לזה יותר מאחרים כאן בישראל. צריך לעשות כל שביכולתנו לשמר את הקשר עם העם היהודי. הם לא חייבים לאמץ בדיוק את הדפוסים שלנו לגבי הזהות והדרך שבה אנחנו מפרשים את הזהות היהודית, אבל חשוב לשמר אצלם את מוטיב התודעה והגאווה".

ראש הממשלה נשאל בראיון מה היה הרגע הקשה ביותר עבורו – הן ברמה האישית והן ברמה הציבורית. "מלחמת יום הכיפורים", השיב נתניהו. "מוות של כל כך הרבה חברים והכישלון של המנהיגות שלא זיהתה את הסכנה בזמן. העם נחלץ והדף אותה, אבל עשו את זה במחיר דמים נורא. הרגע השני הקשה מנשוא הוא נפילתו של אחי באנטבה. זה היה קושי גדול לי ולמשפחתי".