"אני רוצה שלום בלי יהודים. בבתי הספר מלמדים אותנו שאנחנו פלסטין, שאין דבר כזה שנקרא יהודים. שהיהודים צריכים ללכת מפה למקומות שמהם באו" – זה מה שחושבת אימאן זאהר מהכפר לובן א-שרקיה שבגדה המערבית, בו אירע לאחרונה פשע שנאה שבמסגרתו נוקבו צמיגים של עשרות כלי רכב פלסטיניים. היא רק בת 13, אבל הדעות שלה כבר מאוד מוצקות.
אימאן מעולם לא הייתה בישראל ורוצה לבקר בה, אבל "רק אחרי השחרור", כלשונה. על פתרון של שתי מדינות לשני עמים היא לא מוכנה לשמוע. "בלתי אפשרי שיהיו שתי מדינות במדינה אחת, כאן צריכה להיות מדינה אחת – פלסטין, לא ישראל", היא אומרת בנחרצות. "אתם, היהודים, צריכים לצאת מהאדמה שלנו – זה הפתרון היחיד שיש לנו".
"אני מוכנה לחטוף מכם מאה קליעים - גומי, ירי חי, רימונים, אפילו למות בחנק – אבל אני לעולם לא אצא מארצי", אומרת הנערה הפלסטינית. אביה, עוואיסה זאהר, פחות מתרגש מהדברים ואומר כי "הילדה מדברת מדם ליבה". היא, מבחינתה, מבהירה שדעתה לא תשתנה לעולם. "גם לא בעוד מאה שנה".
